The Synagogue of Siena is situated in Via delle Scotte, once called Piazzetta del Tempio. It was projected by the architect Giuseppe del Rosso in 1786 at the same site where the old praying places were located. 

The simple exterior façade and, in contrast, the elegantly rich interior decorations, are significant characteristics of the synagogues built before the Emancipation.

The large, slightly rectangular room has benches on both sides while the tevà, made in 1756 and enriched by nine candelabras with ten arms, is in the middle. The women's gallery is opposite the Ark (aròn).

The wall behind the podium (tevà) opens into beautiful windows in the neo-classical style, with three richly decorated arches. The celling is composed of stucco-work in white and azure forming the tables of the law.

Inside the Synagogue of Via delle Scotte there are objects of great value such as the ritual silver objects of the Guadagni family as well as some rare fabrics called 'indians'.

Particular attention should be paid to Elijah's chair; placed in the large entrance hall on the left and donated to the Community in 1860 by Rabbi Nissim. On the back of the chair there are verses in wooden inlay that refer to the circumcision ceremony, the rite for which it was created.

The presence of Jews in Siena is documented from the beginning of the Fourteenth century.

For more than 350 years the banking activities run by the Jewish flourished and their contracts were regularly renewed even after the 'Monte di Pietà' was opened in 1471.

'CLAUSTRUM HEBRAEORUM' After the Pope's edict of 1555 the medieval dispositions concerning the jews became more restrictive. The Grand Duke Cosimo I, in the year 1571, compelled the Jews to reside inside the quarter destined for them just like the Jews of Florence the year before.

The chosen quarter next to Piazza del Campo, was delimited by Via Salicotto and Via S.Martino that cross Via delle Scotte, Vicolo del Luparello and del Realto.

The ghetto remained until 1859. In 1935 it was partially demolished, but the names of the streets that crossed it remained.

Useful Information:

ADDRESS
Sinagoga di Siena - via delle Scotte, 14 - 53100 Siena

INFORMATION
Coop. Sigma tel. 055/234.66.54

The services to the public are organized by: Cooperativa Servizi Culturali Sigma

עיר הסטורית, מרכז אמנות ובירת מחוז בחבל טוסקנה שבאיטליה. מושב ארכיהגמון ובה אחת האוניברסיטאות הותיקות באיטליה. היא שוכנת בגובה 322 מטר בגבעות קיאנטי, על מסילת הברזל מרומא לפירנצה, כ 55 ק"מ דרומית מפירנצה. צומת כבישים. מפורסמת כיעד לתיירות. מרכז לאיזור נודע ביינות "קיאנטי", בו מגדלים ענבים וזיתים ומפקיקים כספית ושיש. תעשייתה מייצרת מוצרים כימיים ומכונות, מוצרי משי, כותנה ועורות, קראמיקה, רהיטים ומיני ממתקים

אמנות6

סיינה היא מרכז האמנות השני בגדלו ובחשיבותו בטוסקנה אחר פירנצה. תקופת הזוהר של אמנות סיינה התחילה באמצע המאה ה-13 ונמשכה עד סוף המאה ה-15. אבדן עצמאותה המדינית באמצע המאה ה 16 הביא גם קץ ליצירתה האמנותית. לבה של הרקמה האורבאנית של סיינה היא ככר העיריה, הבניין המרכזי שבכיכר, בניין העיריה שהוחל בבנייתו ב 1298, הוא היפה והגדול שבארמונות סיינה, ומגדל הפעמונים שלו (1338-1348) הוא הגבוה ביותר בטוסקאנה (102 מ'). ארמון זה הטביע את חותמו על אפיה הארכיטקטוני של העיר, שכן חלונותיו הגותיים ונדבכי הלבנים האדומות של קירותיו שימשו מופת לארמונות הרבים, שניבנו בסיינה במחצית הראשונה של המאה ה 14. ארמון העירייה עוטר במהך הדורות ביצירותיהם של מיטב אמני סיינה (לורצטי, מרטיני, טדאו די ברטולו, סודומה, בקפומי). הכנסיות הגדולות של סיינה נבנו בעיקר בתקופת הזוהר שלה (1250-1350). החשובה שבהן היא הקאתדרלה הגותית, מן המושלמות בסוגה באיטליה (בבנייתה הוחל ב 1229; החזית הושלמה ב 1380). ב 1284-1296 פעל בתכנון חזית הכנסייה ובעיטורו הפיסולי של חלקה התחתון ג'ובאני פיזאנו. בשביל הקאתדראלה בוצעו יצירות-מופת בידי אמני סיינה ואמנים מן החוץ. מיטב ציירי סיינה וכמה אמנים זרים עיטרו את רצפת הקאתדראלה בציורים מעשי-תשבץ. דוכן המטיף של ניקולה פיזנו ועוזריו שימש מופת לפסלי סיינה בדורות הבאים. "ספריית פיקולומיני" מעוטרת פרסקים של פינטוריקיו; מזבח פיקולומיני מעוטר, בין השאר פסלי מיכל-אנג'לו; והקאפלות, פסלים מעשה ידיהם של דונאטלו וברניני. הארמונות שניבנו בסיינה במאה ה 15 ביטאו את השפעת האדריכל אלברטי. בסיינה פרחה, החל באמצע המאה ה 13, אסכולת ציור עצמאית, אשר את ייסודה מייחסים לגוידו דה סיינה. בואו של אמנן פלורנטיני גדול, קופו די מארקובאלדו, סייע לריכוך הנוסח הביזאנטי של הציור הסייני במאה ה 13, ואף יותר מכך סייה השפעת הסיגנון הגותי שחדרה, כפי הנראה, דרך קשרים עם צרפת. מיזוג מושלם של שני הסגנונות היא יצירתו של דו'צו, חלוצה האמיתי של אסכולת סיינה, ומתחרהו הגדול של ג'וטו. ואכן, יורשיו של דוצ'ו האחים לורנצטי, וסימונה מרטיני, נטלו מפירנצה את כתר הבכורה בציור אחר מותו של ג'וטו. במאה ה 15 נתבלטה שמרנותה של אסכולת-הציור בסיינה לעומת חדשנותה של פירנצה. מן הציירים המעולים שפעלו בה בתקופה זו: ג'ובאני די פאולו, דאסטה, מאטאו די ג'ובאני, פראנצ'סקו די ג'ורג'יו, נרוצ'ו. ובמאה ה 16, סודומה ודומניקו בקפומי. הפינאקותקה בסיינה מכילה אוסף עשיר של יצירות אמניה מכל התקופות

החל במאה ה 14 פעלו בסיינה פסלים מעולים, אך בחלקם הגיעו אליה מן החוץ. יורשו של ג'ובאני פיזאנו בסיינה היה טינו די קמאינו. גדול פסלי סיינה במאה ה 15 היה יקופו דלה קורצ'ה, יוצרה של מזרקה מונומנטלית ששרידיה הועברו לארמון העיריה. תלמידו, אנטוניו פדריגי, מהל בקלאסיציזם מרוכך את מורשת סיגנונו הגברי של מורו. הצייר הפסל ןקחחוה, כנגדו, המשיך במסורת סגנונו העז של דונאטלו, בן פירנצה, ואותה הוריש לתלמידו הפסל-צייר-אדריכל פרנצ'סקו די ג'ורד'יו ולנרוצ'ו, שהיה אף הוא פסל-צייר

הסטוריה7

סנה יוליה היתה קולוניה צבאית מייסודו של אוגוסטוס במקום שהיה לפנים יישוב אטרוסקי. במאה השביעית היתה שיינה למושב הגמון. בימי הלאנגובארדים שלט בה גאסטלדו, בימי הקארולינגים-רוזן, ובמאה ה 11 שלטו למעשה ההגמונים. במאה ה 12 שלטו בסיינה קונסולים מבין הפאטריצ'ים בעיר, אך גם לפשוטי העם היה חלק בשלטון. ב 1199 נונה פודסטה לשליט יחיד עקב חילוקי הדעות בין הקונסולים. הודות למקומה על דרך הצליינים לרומא ושליטתה על מכרות הכסף בסביבה, פרחה סיינה, מסחרה פרץ ולבנקים שלה היו סניפים בערים החשובות שבאירופה. היא ביקשה להבטיח את שליטתה על הדרכים לרומא, לים ולצפון, וע"כ השתלטה על שכנותיה. דבר זה, וכן תחרות מסחרית, גרם למאבק עם פירנצה, וכיון שפירנצה היתה גולפית, תמכה סיינה בגיבלינים. קיברי גרמניה גמלו לסיינה על תמיכתה בהם והעניקו לה פריווילגיות רבות. המאבק עם פירנצה גרם למלחמות ממושכות ביניהן, ולרוב היתה יד פירנצה על העליונה. עם מפלת מנפרדי מידי שרל מאנז'ו ב 1266 בא הקץ לשל