סיינה5
עיר
הסטורית,
מרכז אמנות
ובירת מחוז
בחבל
טוסקנה
שבאיטליה.
מושב
ארכיהגמון
ובה אחת
האוניברסיטאות
הותיקות
באיטליה.
היא שוכנת
בגובה 322 מטר
בגבעות
קיאנטי, על
מסילת
הברזל
מרומא
לפירנצה, כ 55 ק"מ
דרומית
מפירנצה.
צומת
כבישים.
מפורסמת
כיעד
לתיירות.
מרכז
לאיזור
נודע
ביינות "קיאנטי",
בו מגדלים
ענבים
וזיתים
ומפקיקים
כספית ושיש.
תעשייתה
מייצרת
מוצרים
כימיים
ומכונות,
מוצרי משי,
כותנה
ועורות,
קראמיקה,
רהיטים
ומיני
ממתקים
אמנות6
סיינה
היא מרכז
האמנות
השני בגדלו
ובחשיבותו
בטוסקנה
אחר פירנצה.
תקופת
הזוהר של
אמנות
סיינה
התחילה
באמצע המאה
ה-13 ונמשכה עד
סוף המאה ה-15.
אבדן
עצמאותה
המדינית
באמצע המאה
ה 16 הביא גם קץ
ליצירתה
האמנותית.
לבה של
הרקמה
האורבאנית
של סיינה
היא ככר
העיריה,
הבניין
המרכזי
שבכיכר,
בניין
העיריה
שהוחל
בבנייתו ב 1298,
הוא היפה
והגדול
שבארמונות
סיינה,
ומגדל
הפעמונים
שלו (1338-1348) הוא
הגבוה
ביותר
בטוסקאנה (102 מ').
ארמון זה
הטביע את
חותמו על
אפיה
הארכיטקטוני
של העיר, שכן
חלונותיו
הגותיים
ונדבכי
הלבנים
האדומות של
קירותיו
שימשו מופת
לארמונות
הרבים,
שניבנו
בסיינה
במחצית
הראשונה של
המאה ה 14.
ארמון
העירייה
עוטר במהך
הדורות
ביצירותיהם
של מיטב
אמני סיינה (לורצטי,
מרטיני,
טדאו די
ברטולו,
סודומה,
בקפומי).
הכנסיות
הגדולות של
סיינה נבנו
בעיקר
בתקופת
הזוהר שלה (1250-1350).
החשובה
שבהן היא
הקאתדרלה
הגותית, מן
המושלמות
בסוגה
באיטליה (בבנייתה
הוחל ב 1229;
החזית
הושלמה ב 1380). ב
1284-1296 פעל
בתכנון
חזית
הכנסייה
ובעיטורו
הפיסולי של
חלקה
התחתון ג'ובאני
פיזאנו.
בשביל
הקאתדראלה
בוצעו
יצירות-מופת
בידי אמני
סיינה
ואמנים מן
החוץ. מיטב
ציירי
סיינה וכמה
אמנים זרים
עיטרו את
רצפת
הקאתדראלה
בציורים
מעשי-תשבץ.
דוכן המטיף
של ניקולה
פיזנו
ועוזריו
שימש מופת
לפסלי
סיינה
בדורות
הבאים. "ספריית
פיקולומיני"
מעוטרת
פרסקים של
פינטוריקיו;
מזבח
פיקולומיני
מעוטר, בין
השאר פסלי
מיכל-אנג'לו;
והקאפלות,
פסלים מעשה
ידיהם של
דונאטלו
וברניני.
הארמונות
שניבנו
בסיינה
במאה ה 15
ביטאו את
השפעת
האדריכל
אלברטי.
בסיינה
פרחה, החל
באמצע המאה
ה 13, אסכולת
ציור
עצמאית, אשר
את ייסודה
מייחסים
לגוידו דה
סיינה. בואו
של אמנן
פלורנטיני
גדול, קופו
די
מארקובאלדו,
סייע
לריכוך
הנוסח
הביזאנטי
של הציור
הסייני
במאה ה 13, ואף
יותר מכך
סייה השפעת
הסיגנון
הגותי
שחדרה, כפי
הנראה, דרך
קשרים עם
צרפת. מיזוג
מושלם של
שני
הסגנונות
היא יצירתו
של דו'צו,
חלוצה
האמיתי של
אסכולת
סיינה,
ומתחרהו
הגדול של ג'וטו.
ואכן,
יורשיו של
דוצ'ו האחים
לורנצטי,
וסימונה
מרטיני,
נטלו
מפירנצה את
כתר הבכורה
בציור אחר
מותו של ג'וטו.
במאה ה 15
נתבלטה
שמרנותה של
אסכולת-הציור
בסיינה
לעומת
חדשנותה של
פירנצה. מן
הציירים
המעולים
שפעלו בה
בתקופה זו: ג'ובאני
די פאולו,
דאסטה,
מאטאו די ג'ובאני,
פראנצ'סקו
די ג'ורג'יו,
נרוצ'ו.
ובמאה ה 16,
סודומה
ודומניקו
בקפומי.
הפינאקותקה
בסיינה
מכילה אוסף
עשיר של
יצירות
אמניה מכל
התקופות
החל במאה
ה 14 פעלו
בסיינה
פסלים
מעולים, אך
בחלקם
הגיעו אליה
מן החוץ.
יורשו של ג'ובאני
פיזאנו
בסיינה היה
טינו די
קמאינו.
גדול פסלי
סיינה במאה
ה 15 היה יקופו
דלה קורצ'ה,
יוצרה של
מזרקה
מונומנטלית
ששרידיה
הועברו
לארמון
העיריה.
תלמידו,
אנטוניו
פדריגי, מהל
בקלאסיציזם
מרוכך את
מורשת
סיגנונו
הגברי של
מורו. הצייר
הפסל
ןקחחוה,
כנגדו,
המשיך
במסורת
סגנונו העז
של דונאטלו,
בן פירנצה,
ואותה
הוריש
לתלמידו
הפסל-צייר-אדריכל
פרנצ'סקו די
ג'ורד'יו
ולנרוצ'ו,
שהיה אף הוא
פסל-צייר
הסטוריה7
סנה
יוליה היתה
קולוניה
צבאית
מייסודו של
אוגוסטוס
במקום שהיה
לפנים
יישוב
אטרוסקי.
במאה
השביעית
היתה שיינה
למושב
הגמון. בימי
הלאנגובארדים
שלט בה
גאסטלדו,
בימי
הקארולינגים-רוזן,
ובמאה ה 11
שלטו למעשה
ההגמונים.
במאה ה 12 שלטו
בסיינה
קונסולים
מבין
הפאטריצ'ים
בעיר, אך גם
לפשוטי העם
היה חלק
בשלטון. ב 1199
נונה
פודסטה
לשליט יחיד
עקב חילוקי
הדעות בין
הקונסולים.
הודות
למקומה על
דרך
הצליינים
לרומא
ושליטתה על
מכרות הכסף
בסביבה,
פרחה סיינה,
מסחרה פרץ
ולבנקים
שלה היו
סניפים
בערים
החשובות
שבאירופה.
היא ביקשה
להבטיח את
שליטתה על
הדרכים
לרומא, לים
ולצפון, וע"כ
השתלטה על
שכנותיה.
דבר זה, וכן
תחרות
מסחרית, גרם
למאבק עם
פירנצה,
וכיון
שפירנצה
היתה
גולפית,
תמכה סיינה
בגיבלינים.
קיברי
גרמניה
גמלו
לסיינה על
תמיכתה בהם
והעניקו לה
פריווילגיות
רבות. המאבק
עם פירנצה
גרם
למלחמות
ממושכות
ביניהן,
ולרוב היתה
יד פירנצה
על העליונה.
עם מפלת
מנפרדי
מידי שרל
מאנז'ו ב 1266 בא
הקץ לשלטון
הגיבלינים
בטוסקאנה,
וגולפים
סוחרים
ובני המעמד
הבינוני
השתלטו על
סיינה.
בשלטונם
פרחה סיינה,
גבולותיה
הורחבו,
נוסדה
אוניברסיטה
והוקמו
בנייני
ציבור
מפוארים,
אולם באמצע
המאה ה 14
התחדש מאבק
המעמדות
בסיינה
והעיר סבלה
מאי-יציבות
במשטרה. ב 1387
התחדשה
המלחה
בפירנצה,
וסיינה
קראה לעזרה
את ג'ן גלאצו
ויסקונטי.
ויסקונטי
השתלט על
סיינה בשנת 1399,
והיא היתה
כפופה
למילאנו.
כעבור שנים
מספר יצאה
סיינה
מתחום
ההגמוניה
של מילאנו,
אך במאבקים
הממושכים
והמשתנים
עם פירנצה,
ונציה
והאפיפיורות,
ירדה סיינה
וכלכלתה
הושתתה
יותר ויותר
על החקלאות.
לשקיעה
כלכלית זו
נלוותה
מלחמת
מעמדות
גוברת. ב 1455
נמסר
השלטון
לבליה מקרב
"העממיים". ב
1487 השתלט
פנגולפו
פטרוצ'י, אחד
מעשירי
העיר, על
סיינה, והיא
פרחה בימיו.
צ'זרה בורג'ה
הרחיקו
מסיינה, אך
כעבור שנה
חזר לשלטון
והחזיק בו
עד מותו ב 1512. ב 1524
פרץ מרד נגד
בנו וסיינה
נהיתה לעיר
עצמאית
למחצה
בחסות ספרד.
הממשל היה
כושל
והשניא את
הספרדים, וב 1552
פרץ מרד
בסיוע צרפת
וקוזימו
הראשון
מדיצ'י,
וחסות ספרד
בטלה. אך ב 1555
נוצחה
סיינה בידי
הספרדים
וקוזימו
הראשון, וב 1557
סיפח אותה
קוזימו,
והיא היתה
לחלק
מטוסקנה
יהודים
בסיינה8
הקהילה
היהודית
בסיינה
קיימת משנת 1229.
רוב
היהודים
עסקו
בהלוואת
כספים
ונהנו
מזכויות
רבות. בשנים
1543-1600 סיימו
עשרה
יהודים
ויותר את
לימודי
הרפואה
באוניברסיטה
של סיינה. ב 1571,
עם יסוד
דוכסות
טוסקנה,
נכלאו
יהודי
סיינה בגטו.
הוואי
החיים בו
במאה ה 17
מתואר
ביומנו של
רוכל יהודי
בן התקופה. ב
1786 שוחזר בית
הכנסת
העתיק
בסיינה. ב 1799
הועמק
ליהודים
שיוויון
זכויות מלא
על ידי
הצרפתים.
אותה שנה
נרצחו
בסיינה 13
יהודים
בידי
פורעים.
בתקופת
הרסטוראציה
(1799-1807) שוב
הוגבלו
זכויות
היהודים.
חופש מלא
הוענק להם
לאחר
סיפוחה של
סיינה
לפיימונטה
בשנת 1859.
האוכלוסיה
היהודית
בסיינה,
שמנתה עד
מחצי המאה ה 19
400 איש,
נתדלדלה
מאז, וב 1968 היו
בה כמאה
יהודים |
|