פיזה, עיר בחבל טוסקנה, צפון מערב איטליה התיכונה. שוכנת על נהר ארנו בקרבת שפכו לים הליגורי, בלב איזור פורה שניקוזו הושלם רק במאה העשרים. פיזה משמשת מרכז לשיווק התוצרת החקלאית של סביבתה ובה מפעלי תעשייה לטכסטיל, לזכוכית ולאופנועים. חשיבותה רבה כמרכז לתיירות והיא מפורסמת בבנייניה המפוארים, כנסיותיה ואוצרות האמנות שבה. בפיזה אוניברסיטה שנוסדה ב 1343 וכן אקדמיה לאמנות. מסילת הברזל רומא-ג'נובה עוברת בפיזה ולעיר נמל תעופה

אמנות2

פיזה היא מרכז חשוב של אדריכלות כנסייתית רומאנית בעלת סגנון מיוחד, "הסגנון הפיזאני", שהיה קשור לסגנון ג'נובה שהתפשט במאות ה 13-14 ללוקה, לפיסטויה, לפראטו, ואפילו לארצו ולסרדיניה. הוא הצטיין במשטחי קיר מעוטרים סדרות קשתות סומות ואבנים בשני גוונים. הפיסול שבחלקים העיטוריים הוא קטן-ממדים. בכיכר הדואומו ("ככר הפלאים") המרשימה בהדרה שלושה בניינים. בניית הקתדראלה הגדולה התחילה ב 1063. החזית נבנתה במאה ה 13. בשער האחורי נשתמרו דלתות הברונזה העתיקות  של בונאנו מפיזה (1180). הדלתות החדשות עוצבו בידי תלמידי ג'מבולוניה בסוף המאה ה 16 ונוצקו ב 1602. הפסיפס שבפנים האפסיס כולל את יצירתו המתועדת היחידה של צ'ימבואה. בכנסיית יצירות אמנות רבות, ובהן הדוכן המפוסל של ג' פיזאנו. בניית מגדל-הפעמונים המפורסם, הנפרד מן הבניין העיקרי של הכנסייה, התחילה ב 1173 והושלמה ב 1372. צורתו עגולה ועיטוריו כעיטורי חזית הקתדרלה. ב 1152 התחילה בניית הבפטיסטריום העגול, שבו הקים נ. פיזנו במאה ה 13 את דוכן ההטפה המפורסם שלו. הקאמפוסאנטו (בית הקברות; 1278-אמצע המאה הארבע עשרה) הגותי המלבני מכיל אוצר עשיר של יצירות אמנות: ציורי קר (הושמדו ברובם במלחמת העולם השנייה), סרקופגים רומיים ופיסול רומאני. בפיזה כנסיות רבות הבנויות בסגנון הדואומו. פנינת הסגנון הגותי בפיזה היא הכנסיה הזעירה סאנטה מאריה דלה ספינה

הסטוריה3

תושבי פיזה הראשונים היו כנראה ליגורים. ב 225 כבשוה הרומאים, להם שימשה בסיס צי נגד חניבעל ונגד שבטי הליגורים. באימפריה הרומית שגשגה פיזה כעיר נמ ומסחר. במלכות הלנגוברדים נהנתה פיזה מאוטונומיה רבה והמשיכה בסחרה. במאה ה 10 סבלה פיזה מהתקפות הסרצנים אך בסיוע ג'נובה גירשה אותם מסרדיניה וקורסיקה ורכשה לעצמה בהן אזורי השפעה נרחבים. בסוף המאה ה 11 היתה פיזה לקומונה, שבראשה שני קונסולים ובהנהלתה השתתפו הארכיבישוף, האצולה והגילדות. פיזה השתתפה במסע הצלב הראשון והארכיהגמון שלה נתמנה ב 1099 לפטריארך ירושלים. כן השיגה זכיונות ותחנות מסחר במזרח. העושר שזרם לעיר מ 25 תחנות מסחר הושקע בבניית כנסיותה המפוארות

השליטה בקורסיקה ובסרדיניה היתה עילה למלחמות ממושכות בין פיזה הגיבלינית וג'נובה הגוולפית כשהראשונה נעזרת בוונציה וסיינה והשנייה בלוקה ופירנצה. המאבקר התנהל בצפון אטליה ובכל הים התיכון, ואף בעכו התנהלו קרבות רחוב (1257-8). מאמצע המאה ה 13 עלה כוח המפלגה הגוולפית העממית בעיר על חשבון האצולה הגיבלינית, בד בבד עם התפתחות תעשיית הצמר בעיר וירידת קרן בית הוהנשטאופן באטליה. ב 1284 הוטבע רוב הצי על ידי ג'נובה בקרב מלוריה, אזרחים רבים נפלו בשבי, בעיר פרצה מלחמת אזרחים הרסנית ופיזה איבדה את בכורתה בסרדיניה וקורסיקה. הרובע הפיזאני בעכו נהרס ב 1287 וצורף לזה של ג'נובה. במאה ה 14 ניסתה פיזה להשיב את גדולתה בעזרת קונדוטיירים אך ב 1406 נכבשה על ידי פירנצה, ושליטיה בני מדיצ'י, טיפחו ופיארו את פיזה. בעידוד הצרפתים התמרדה פיזה ב 1494 אך נכבשה ב 1509. סחר טוסקנה עבר לליוורנו ופיזה היתה לעיר שדה מושכת תיירים ובעלת אוניברסיטה מהוללת בה למד והורה בן היער