LAMPRONTI SYNAGOGUE
Piazza Benamozegh 1
Tel: 0586-896-290
Rabbi Isidoro Kahn
Open Daily
Nusach: Sfardi - Italian

LIVORNO (LEGHORN)  "MAIN SYNAGOGUE"
Piazza Benamozegh 1
Tel: 0586-896-290
Email: info@comunitaebraica.org
Website: http://www.comunitaebraica.org
Rabbi Isidoro Kahn
Open Holidays
Nusach: Sfardi - Italian

MARINI SYNAGOGUE
Via Micali 21
Rabbi Isidoro Kahn

The Jewish Museum is located in the Marini Oratory, a small neoclassical building adapted to be a place of worship in 1867. Some of the old ornaments once Kept in the old monumental synagogue built in 1593 are displayed there. The synagogue was continously embellished in the following centuries; it was destroyed in the World War II during an air blitz.

The wooden "Hekhal" was miraculously preserved and moved to the via Micali oratory and there restored. It has rich carving and three little domes which confer an oriental appearance to it. According to the oral tradition the "Hekhal", like most ornaments, was brought by the Jews exiled from Spain, but it was perhaps manufactured in northern Italy.

The wonderful Synagogue reflected the prosperity of the Leghorn Jewish Nation and its members vied with each other to adorn it with silverware and precious fabrics.

The Jewish where the main protagonists of the continuous trades which contributed to the growth of the port of Leghorn so that the Temple appurtenances are a mirror of the community prosperity ; items of different origins: Dutch, North African, Florentine, Roman, Venetian, are displayed alongside those manufactured by local silversmiths.

Unfortunately the most ancient and precious ornaments were lost but some of those left like a crown of 1636 or some of XVIII Century ornaments reveal a high- quality manufacture which can rarely be matched elsewhere.

In the Synagogue and in some private Leghorn homes, objects of an exquisite coral workmanship are still Kept. Such manufactures was a monopoly of the Jews of Leghorn. The fabrics too are very interesting . Lots of Jews traded with materials which were imported by the main European manufactured in Lyon towards the half of the XVIII Century and originally used to make various ornaments is still kept there.

The ornamental needle- work was mainly done by Jewish embroideries and represents one of the most interesting features of the Leghorn ceremonial art. The Museum will be eventually enlarged so that in the women's gallery a greater number of documents and records of the Jewish life and traditions may be displayed along with all those items of historical and artistic value in use in synagogue ritual and at home . A place will be reserved in the women's gallery for those items that the Leghorn families will be willing to donate or leave in trust to complete the history of the Community .

For information and reservations please phone
the following numbers: 0339.2997687, 0586.893361
Fax : 0586.889198
E-mail : b.celati@iol.it

Livorno, Via Micali 21
Informazioni utili:
Il Museo ט aperto su prenotazione

Da Settembre a Giugno ט aperto la prima domenica di ogni mese: ore 15 17
I servizi al pubblico sono curati dalla Cooperativa Sociale Amaranta Service, comprendono:

• visita culturale in lingua italiana, inglese e francese
• visita didattica per le scuole concordata in base alle esigenze specifiche

Per informazioni e prenotazioni rivolgersi a:

Cooperativa Amaranta Service
telefoni : 0339.2997687, 0586.893361
Fax : 0586.889198
E-mail : b.celati@iol.it

I locali del Museo Marini ospitano la mostra permanente "1938 La Scuola Ebraica di Livorno: un'alternativa alle leggi razziali"

Questa mostra offre una sintesi delle tappe piש significative dell'azione antisemita del regime fascista, dal Manifesto della razza alla promulgazione delle leggi razziali, all'atteggiamento della burocrazia e dei mezzi di informazione e ricostruisce quanto ט avvenuto a livello locale nell'ambito della vita scolastica attraverso articoli di giornali, circolari ministeriali, testimonianze dirette.

Il Museo Ebraico di Livorno, inaugurato l'8 novembre 1992, ט situato nell'Oratorio Marini, una palazzina neoclassica adattata ad accogliere il luogo di culto nel 1867. Tale caratteristica rimane tutt'ora, accanto alla nuova destinazione d'uso. Vi sono esposti alcuni degli arredi un tempo custoditi nella monumentale Sinagoga, eretta a partire dal 1593, ma continuamente abbellita nei secoli successivi; la Sinagoga fu distrutta nel corso dell'ultimo conflitto mondiale in seguito ad uno dei tanti bombardamenti che colpirono la cittא.

La splendida Sinagoga era lo specchio della floridezza della Nazione Ebrea livornese i cui componenti facevano a gara per adornarla di argenti e tessuti preziosi.

I continui commerci che animavano il porto di Livorno e di cui gli ebrei erano i maggiori protagonisti resero il patrimonio liturgico della Sinagoga alquanto eterogeneo. Possiamo infatti notare nel museo Marini oggetti di origine olandese, nordafricana, fiorentina, romana, veneziana oltre a quelli eseguiti dagli argentieri locali. Purtroppo i pezzi piש antichi e prestigiosi sono andati perduti, ma alcuni di quelli rimasti, come ad esempio una corona datata 1636 o alcuni degli arredi settecenteschi, mostrano una qualitא di esecuzione che difficilmente troviamo in altri luoghi.

L'Hekhאl in legno, a cui i ricchi intagli e le tre cupolette conferiscono un sapore orientaleggiante, miracolosamente scampato fu trasportato nell'Oratorio di via Micali e lא rimesso in uso. La tradizione vuole che esso, come molti arredi, fosse stato portato dagli ebrei esuli dalla penisola iberica, ma fu forse eseguito da una manifattura nord-italiana.

Nel museo si trovano esempi di oggetti in corallo di raffinata lavorazione, una delle attivitא di cui gli ebrei livornesi detenevano il monopolio, cosל come a testimonianza del mercato dei tessuti ט rimasto un rotolo di stoffa eseguita a Lione intorno alla metא del XVIII secolo, utilizzata per confezionare diversi arredi.

I ricami poi, in gran parte eseguiti da ricamatrici ebree, rappresentano uno degli aspetti piש interessanti dell'arte cerimoniale livornese.

Il Museo ט destinato ad allargarsi occupando il matroneo dell'Oratorio dove troverא spazio una documentazione piש ampia sulla vita e la tradizione ebraica livornese ed avranno una collocazione adeguata tutti quegli oggetti, non solo di valore storico-artistico, ma anche di semplice uso liturgico sinagogale e domestico, che le famiglie vorranno donare o lasciare in deposito per completare la storia della Comunitא.

Per informazioni e prenotazioni rivolgersi a:

Cooperativa Amaranta Service
telefoni : 0339.2997687, 0586.893361
Fax : 0586.889198
E-mail : b.celati@iol.it

In 1738, about 150 Jews owned houses in Livorno, and in 1765 one - third of Livorno's 150 commercial houses were Jewish - owned. Jews also owned shops of all types in the town, and were generally prosperous.

The situation deteriorated after the occupation of Livorno by the French at various times after 1796. These events were reflected in the fluctuations of the Jewish population. It dwindled to 3,500 in 1838 and rose to 4,543 in 1852, after a temporary influx from other Italian towns; by the end of the 19th century, the number had diminished to 2,500. The golden age of Jewish Livorno left many traces. Construction of a new synagogue was begun toward the end of the 16th century, but its successive enlargement and embellishment continued until 1789. The Livorno synagogue became the most admired in Italy, and was visited by the great dukes of Tuscany and foreign sovereigns.

After 1939

Source: "Encyclopedia Judaica" ©1972, Keter Publishing House Jerusalem Ltd, Jerusalem, Israel

עיר נמל על חוף הים הטירני, במחוז טוסקנה, בצפון-מערב מרכז-איטליה, כ 15 ק"מ מדרום לשפך הנהר ארנו. בירת נפת ליוורנו, המקיפה רצועת-חוף צרה צפון לעיר עד מפרץ פיאומבינו, וכמה איים, ביניהם אלבה. העיר יושבת בקצה הדרומי של התרחבות רצועת החוף, הנוצרת ע"י שפך הארנו, לרגלי הרי טוסקאנה, המקיפים את העיר ממזרח ומדרום. עיקר חשיבותה של ליוורנו כעיר נמל המשרתת איזור נרחב באיטליה המרכזית, ובמיוחד את טוסקאנה והתעשיות המרובות של עמק הארנו

ליוורנו העתיקה (מהמאות ה 16 וה 17) מהווה את מרכזה של העיר המודרנית. תעלת-מגן מקיפה אותה בצורת כוכב ומפרידה בינה לבין העיר החדשה. בעיר העתיקה מצויים מבנים רבים מסוף ימי הביניים ומראשית העת החדשה: מצודה מהמאה ה 16, קתדראלה שבבנייתה הוחל ב 1594 ושחזיתה תוכננה ע"י איניגו ג'ונז. בית כנסת מפואר מהמאה ה 17, ועוד. העיר, שניזוקה קשה במלחמת העולם השנייה, שוקמה בהתאם לתכניתה המקורית, ומאז התפתחה מאוד. בליוורנו נמל מודרני עמוק-מים, ובצפון העיר איזור מספנות. ליד שני אלה קמו ריכוזי תעשייה מגוונים הכוללים: בתי זיקוק לנפט, ייצור ברזל ופלדה, מכונות, מלט, כימיקאלים, נייר, זכוכית, עץ, עור, קש ומזון. בעיר בי"ס ימי גבוה

ליוורנו ידועה מהמאה ה 11 ככפר קטן. היא החלה להתפתח כאשר דוכס פירנצה מבית-מדיצ'י קנה אותה, ב 1421, כדי שיהיה לפירנצה מוצא לים. לכלל חשיבות הגיעה ליוורנו ב 1593, כשבנה בה פרדינאנדו הראשון, דוכס טוסקאנה, עיר-נמל, פתח את שעריה בפני פליטי רדיפות דתיות (אנגלים קאתולים, יהודים ואחרים) ופיתח את סחרה ואת תעשייתה. לאופולד השני, הדוכס הגדול האחרון של טוסקאנה, הרחיב את העיר, העניק פריוויליגיות לסוחרים זרים שישבו בה, ובנה שובר-גלים גדול להגן על נמלה. יחד עם כל טוסקאנה סופחה ליוורנו ב 1861 למלכות איטליה

יהודים

יהודים התיישבו בליוורנו באמצע המאה השש-עשרה, ובשנות התשעים, לאחר שנעשתה ליוורנו נמל חופשי, גדל מספרם ומעמדם הוכר. ב 1593 הזמין הדוכס הגדול פרדיננדו הראשון יהודים להתיישב בפיזה ובליוורנו, והעניק להם זכויות הטלת-מיסים, שיפוט אוטונומי, הכנסת יהודים חדשים ועוד. יהודי ליוורנו היו כפופים לקהילת פיזה הסמוכה עד 1597, ואז אושר כינונה הנפרד של הקהילה. במאות ה 17-18 היתה ליוורנו הקהילה הספרדית החשובה ביותר באיטליה, ומהחשובות באירופה כולה. היהודים נטלו חלק גדול בפיתוח העיר ומסחרה: עסקי יבוא ויצוא, בנקאות, תעשייה וחכירות

בליוורנו לא הוקם גטו סגור והיהודים לא נשאו את הסימן, כדרך שהיה נהוג ביתר ערי איטליה. ב 1780 קבע הדוכס ליאופולד כי הם יורשו לכהן במועצת העיר. במאות ה 17 וה 18 נתקיימו בליוורנו חיי תרבות יהודיים ערים. בית הכנסת שהוחל בבניינו בשנת 1603, הורחב, ובאמצע המאה השמונה עשרה היה מן היפים שבאירופה. בליוורנו פעלו חברות צדקה, אגודות חינוך ותרבות ובתי-דפוס עבריים נודעים: של ידידיה גבאי, אברהם מילדלה ואחרים. כן שימשה ליוורנו מרכז ראשי לאיסוף כספים למען א"י. בין רבניה הידועים: דוד נייטו, עימנואל פרנסיש, יוסף ארגס, מלאכי בן יעקב הכהן, וחיים יוסף דוד אזולאי

ב 1808 ביטל השלטון הצרפתי את זכויות היהודים, אולם לאחר הרסטוראציה (1814) שב והחזירן להם. באמצע המאה ה 19 היו רבים מיהודי ליוורנו פעילים בתנועת התחיה האיטלקית, וידועה זיקתן של כמה משפחות יהודיות אל מציני. ב 1861, עם הסיפוח למלכות איטליה, הושוו זכויותיהם לאלו של שאר האזרים. באותה מאה נצטמצמה חשיבותה הכלכלית של העיר, ועימה ירד מספרם של יהודיה. אולם גם אז נודעה לקהילה חשיבות-מה, בעיקר בזכות בית הדפוס הנודע של משפחת בלפורטה. מחכמיה במאה ה19: הרב אליהו בן-אמוזג, המשכיל דוד קאסטלי, ובמאה ה20 הרב שבתאי טואף. בתקופת הכיבוש הגרמני סבלה הקהילה רבות, ובית הכנסת המפואר שבה נהרס בהפצצה

מספר יהודי ליוורנו היה  ב1601 114 איש, ובמחצית הראשונה של המאה ה18 עלה עד למעלה מ5,000. במחצית השנייה של אותה מאה היה מספרם למעלה מ 7,000 וב 1930 ירד מספרם ל 2,500. בשנת 1967 היו בליוורנו כ1000 יהודים

• Comunità Ebraica di Livorno

• Hebrew Printing in Livorno

• Document Inviting Jewish Merchants to Settle in Livorno and Pisa

Sources:

• http://www.italytourism.it/ENG/ebr_liv.htm

• http://www.comune.livorno.it/txt/marini.html

• http://motlc.wiesenthal.com/text/x14/xm1495.html

• האנציקלופדיה העברית, כרך כ"א, עמודים 724-725

• http://www.us-israel.org/jsource/images/Italy/legsyn1.jpg