פירנצה, עיר בחבל טוסקנה באיטליה. שוכנת באגן נהר ארנו במקום בו הוא יורד מהרי האפנינים למישור טוסקנה. כלכלת העיר נשענת על תיירות, אומנויות מסורתיות כמו עבודות מתכת, עור, זכוכית, צמר, תחרה, תכשיטים ועוד, ומפעלי תעשייה לייצור מכונות, מכשירי הנדסה וחשמל, כימיקלים, ועיבוד מזון. האוניברסיטה נוסדה ב 1321

אמנות2

במאות ה 13-15 היתה פירנצה המרכז החשוב ביותר לאמנות באיטליה. שפע של יצירות אדריכלות, פיסול וציור מעיד גם היום על עברה המפואר ועל פטרונותם הנאורה של שליטיה החילוניים ושל מנהיגיה הכנסייתיים. יותר מבכל עיר אחרת באיטליה קשור בפירנצה מושג הרנסאנס האיטלקי בספרות, בהגות ובאמנות. במוזיאוני העיר (אופיצי, פיטי, האקדמיה) מצוי המבחר העשיר ביותר באיטליה של יצירות מופת מתקופה זו. הבאפטיסריום העתיק של פירנצה הוא בניין אופייני לסגנון העיטור הרומאני הפלורנטיני במאה ה 12, שיסודות קלאסיים רבים נשתמרו בו. דומה לו כנסיית סאן מיניאטו אל מונטה, היפה בכנסיות הרומאניות ששרדו בעיר. ברוח דומה הושלמו עיטוריה החיצוניים של הקתדרלה שתכניתה המקורית מיוחסת לארנולפו די קמביו. בניין זה, שהוא דוגמא חשובה של האדריכלות הגותית, שימש מרכז לפעילות הארכיטקטונית והפיסולית הכנסייתית בפירנצה במאות ה 14 וה 15. בתכניות בניית הקתדרלה ומגדל הפעמון השתתף ג'וטו; ברונלסקי הכתירה בכיפה האדירה המתנשאת מעל גגות העיר. העיטור הפיסולי נעשה בידי מיטב האמנים: פיזנו, נני די בנקו, דונטלו, לוקה דלה רוביה. כנסיות גותיות חשובות אחרות מן המאה ה 13 הן כנסיית סאנטה מאריה נובלה, שחזיתה הושלמה בידי ל.ב. אלברטי וכנסיית סאנטה קרוצ'ה. האדריכלות האזרחית של המאות ה 13-14 הקימה בנייני ציבור מרשימים בעלי אופי מבצרי: ארמון בארג'לו (או ארמון הפודסטה), שמבנהו הפנימי שונה בידי וזרי ואחרים, ועוטר בציורי תלמידיו אחרי אמצע המאה ה 16; דוגמא אופיינית לאדרכילות האזרחית בעלת האופי החמור בשלהי המאה ה 14 הוא ארמון דונצטי. הציור הפלורנטיני במאה ה 13, היה טבוע עדיין בהשפעה הביזנטית. עדות מרשימה לכך משמשים פסיפסי תקרת הבפטיסטריום. באופיצי ובכנסיית סאנטה קרוצ'ה מצוי אוצר גדול מיצירות הציירים החשובים שפעלו בפירנצה בשלהי המאה ה 13 ובמאה ה 14, כצ'ימבואה, ג'וטו, תדאו גדי, אורקניה. אורקניה וא. פיזנו הם נציגים אפייניים של הפיסול הפלורנטיני במאה ה 14, שהושפע מהאמנות הגותית שמעבר לאלפים

במאה ה 15 היתה פירנצה מנהיגת הרנסאנס האיטלקי המוקדם בכל תחומי האמנות. על יסוד המסורת הקלאסית של הסגנון הרומאני הטוסקאני פיתח ברונלסקי את סגנון הרנסאנס הקלאסי, באכסדרה של בית האסופים, בכנסיית סאן לורנצו, סאנטו ספיריטו ובקפלת פאצי. האב טיפוס של הארמון הפלורנטיני, ארמון מדיצ'י, תוכנן ע"י מיכלוצו די ברטולומאו, עבור הראשון שבפטרונים הגדולים של האמנות מבני משפחת שליטי פירנצה, קוזימו דה מדיצ'י. מתחרים בארמון זה ליופי: ארמון סטרוצי וארמון רוצ'לאי. השלב המוקדם של התפתחות הספילו בפירנצה במאה ה 15 מיוצג בתבליטי דלתות הברונזה הצפוניות של הבפטיסטריום, מעשה ידי גיברטי, הטבועים עדיין בחותם מסורת הסגנון הגותי. כמו כן מיוצג שלב זה ע"י פסלי נני די בנקו, בשער הצפוני של הדואומו ובכנסיית אורסאנמיכלה, שגומחות קירותיה החיצוניים הן מוזיאון ליצירות הפיסול של גיברטי, הן מן המפורסמות שביצירות האמנות בימי הרנסאנס המוקדם. גדולי פסלי פירנצה במאה ה 15, דונטלו, נני די בנקו, לוקה דלה רוביה, השתתפו בעיטור הפיסולי העשיר של הקתדרלה ושל מגדל-הפעמון. הציור הפלורנטיני בתקופה זו יוצג תחילה ע"י אמנים שפעלו ברוח הסגנון הגותי. נציגו הגדול של הראליזם הקלאסי המונומנטלי בשנותה 20 של המאה היה מזצ'ו, שציוריו בקאפלה בראנקאצ'י שבכנסיית סאנטה מאריה דל כרמינה הם מאוצרות האמנות החשובים של העיר. פרה אנג'ליקו, פיליפו ופיליפינו ליפי, דומניקו ונציאנו, אנדראה דל קסטניו, פאולו אוצ'לו, בוטיצ'לי, דומניקו גירלנדיו הם רק כמה מגדולי ציירי הפרסקו שיצירויהם פיארו את כנסיות פירנצה ואת ארמונותיה במאה ה 15. נציגיו הגדולים של הפיסול באמצע המאה ובמחציתה השנייה היו דונטלו, סרנרדו ואנטוניו רוסלינו, ורוקיו, דידריו דה סטינינו, בנדטו דה מינו, א. פוליולו. בשלהי המארה ה 15 ובראשית המאה ה 16 פעלו בפירנצה ליאונרדו דה ויצצ'י, מיכלאנג'לו (בעיקר בכפסל; בפירנצה נמצא האוסף הגדול ביותר של יצירותיו הפיסוליות), רפאל; ביצירתם הגיע הראנאנס האיטלקי לשיאו. השפעתם טבועה ביצירת "המנייריסטים הפלורנטיניים", קבוצת ציירם שתרמה תרומה חשובה לאמנות איטליה במאה ה 16. אנדריאה דל סרטו ופונטורמו מיוצגים במחזור ציורי-הקיר בכנסיית-הבשורה. במאה ה 16 איבדה פירנצה בהדרגה את המנגיעות בשדה האמנות, אף על פי כן נמשכה בה פעילות אמנותית רבת-היקף, בחסות בני משפחת מדיצ'י ומשפחות הסוחרים העשירים. קאפלת מדיצ'י ובנייני הספריה, שהם מגדולי אוצרות העיר, הוענקו לפירנצה ע"י מיכלאנג'לו בסוף הרבע הראשון של המאה. יורשיו, ג'מבולוניה, אמנטי, בנדינלי עיטרו בפסליהם את ככרות העיר, מזרקותיה ובנייני הציבור שלה

הסטוריה3

פלורנטיה הרומית נוסדה במאה הראשונה לפסה"נ, כ"קולוניה" של חיילים משוחררים. היא היתה צומת דרכים חשוב, התפתחה למרכז מסחר, ובימי הקיסר דיוקלטינוס נקבע לבירת המחוז השישי של איטליה (טוסקנה ואומבריה). אחרי חורבן הקיסרות במערב שלטו בה האוסטרוגותים, הביזנטים והלנגוברדים, ובימי הלנגובארדים היתה מושב דוכס. קארל הגדול סיפחה לממלכתו, עבר בה פעמיים בדרכו לרומא, ולפי האגדה בנה את העיר מחדש. ב 825 יסד לותר הראשון בפירנצה את אחד משמונת המוסדות באיטליה לחינוך כמרים. הפראנקים טיפחו את הנזירות בפירנצה וזו עתידה היתה להשפיע על העיר. במחצית השנייה של המאה ה 9 היתה טוסקנה לרוזנות-ספר ופי