רוונה (רונה), עיר בעמק הפו באיטליה הצפונית. רוונה שוכנת בתוך איזור חקלאי פורה, כ 9 ק"מ מחוף הים האדרייתי. בתקופות קדומות היה איזור רוונה לגונה בתוך הדלתא של הנהר פו. מיקומה של רוונה היה גורם בגדולתה ובחשיבותה במשך תקופה ארוכה. התפתחותה החדשה של רוונה התחילה עם חפירת תעלה לים במאה ה 18, וגברה עם תיעושה המואץ במאה ה 20. נמל רוונה הוא מנמלי היבוא החשובים של נפט גלמי מהמזרח התיכון, והוא משרת מספר בתי-זיקוק. בזכות שדות גז טבעי שבסביבתה התפתחה ברוונה תעשייה פטרוכימית עניפה, המייצרת דשנים וגומי סינטטי. עד להתפתחות התעשייה היתה רוונה מרכז חקלאי לסביבתה, והיא עודנה משמשת בתפקיד זה. ברוונה הרבה כנסיות מפוארות, וכן פסיפסי-קיר הנמנים עם היפים בעולם; בזכותם העיר היא מרכז חשוב לתיירות

אמנותArt

במאות החמישית והשישית הפכה רוונה למרכז העשיר ביותר של פסיפסים ביזנטיים מתקופת הנצרות הקדומה במערב. ב 440 בקירוב, בנתה גלה פלקידיה את המבנה הקדום ביותר שנשתמר ברוונה עד ימינו, המוסוליאון הקרוי על שמה. זהו מבנה קטן בצורת צלב יווני מרכזי, ובתוכו קישוטי פסיפס עשירים על גבי רקע כחול מרהיב. גאלה בנתה גם את כנסיית סן ג'ובני אוואנג'ליסטה בצורת בסיליקה. הכנסיה, על עמודיה וכותרותיהם נשתמרה, אולם מעט מאוד נותר מהעיטור הקודם. באמצע המאה החמישית נבנה הבפטיסטריום( בית הטבילה) האורתודוקסי. בית הטבילה המתומן מכוסה כולו פסיפסים, בעיקר על נושאים נוצריים, ושרידי קישוטי סטוקו שמקורם היו צבועים. בארמון הארכיהגמון נבנתה קאפלה המוקדשת לאנגראס הקדוש, ואף היא קושטה בפסיפסים נהדרים. היא שוחזרה ברובה. המבנה הגדול ביותר שבנה תאודוריך הוא הבסיליקה של סנט-אפולונירה נואובו. השם ניתן עם בנייתה מחדש במאות ה 8 וה 9. הבסיליקה נבנתה מתחילה כמוסוליאון לתיאודוריך עצמו והוקדשה לפולחן האריאני שרווח אז. את קירות הספינה המרכזית מקשטת סדרת פסיפסים מחיי ישו (המאה השישית). ב 520 בקירוב בנה תיאודוריך את הבפטיסטריום האריאני. אף הוא מתומן, ותקרתו מקושטת בפסיפסים המתארים את טבילת ישו ושנים-עשר השליחים. התיאורים מושפעים מפסיפסי הבפטיסטריום האורתודוקסי. המוסוליאון של תיאודוריך, שהוקם ברבע הראשון של המאה השישית, הוא אחד המונומנטים החשובים והמעניינים ביותר: כיפתו עשויה אבן יחידה, שהובאה מאיסטריה. המבנה הביזנטי היפה ביותר במערב הוא כנסיית סן ויטאלה, שנבנתה בפקודת יוסטיניאנוס הראשון והוקדשה ב 547. המבנה מתומן, והוא מקיף מבנה עגול, המורכב מעמודים התומכים בכיפה מרכזית גדולה. הפסיפסים כוללים סצנות מהתנ"ך (קרבן הבל, מלכיצדק מברך את אברהם) ומהברית החדשה, את דיוקני יוסטיניאנוס ואשתו תיאודורה, המוקפים פמליותיהם ואת הארכיהגמון מכסימיאנוס, בונה הכנסיה. פסיפסי סן ויטאלה מרהיבים בצבעוניותם ובמגוון פרטיהם. יוסטיאנוס בנה גם את הבסיליקה של סנט אפולינרה אין קלאסה בעיר הנמל של רוונה, המצטיינת בעמודי השייש שלה. מעיטוריה שרדו רק פסיפסי האפסיס. אחרי המאה ה 6 רק הרחיבו מבנים קיימים. במאות ה 8 וה 10 ניבנו ליד הכנסיות הקדומות יותר מגדלי פעמונים. ב 1600 בקירוב נבנתה מחדש כנסיית סנט אגאטה מאג'ורה, על גבי מבנה מן המאה החמישית. חזית הכנסיה היא מתקופת הרנסאנס. בפנים היא בנויה כבסיליקה ובה בית מקהלה מעץ שבנה אלסנדרו ביניי ב 1545. מגדל הפעמונים הסמוך נבנה ב 1560. ב 1553 החלו לבנות ברוונה את כנסיית סנטה מריה אין פורטו. חזית הכנסייה (מהמאה ה 18) היא מעשה ידיו של קאמילו מוריג'ה. הפנים: ספינה ושתי סיטראות, כולל תבליט שיש ביזנטי של "המאדונה היוונייה", בית מקהלה מעץ משנת 1593, וציורים מעשה-ידיהם של סקארסלינו ופלמה ג'ובנה. במאה ה 17 בנה פייטרו גרוסי את כנסיית סאן ג'ובאני באטיסטה, על גבי מבנה מהמאה החמישית שחלק מהאפסיס שלו נשתמר. ב 1671 נבנתה כנסיית סנטה מאריה מאג'ורה, על גבי מבנה מהמאה השישית. עמודים וכותרות ושער מהמבנה המקורי עדיין עומדים בה. במאה ה 18 נבנו שני ארמונות, של משפחות ראספוני וספרטי. הקתדרלה של רוונה נבנתה מחדש ב 1743, על גבי הבסיליקה של ההגמון אורסוס מהמאה החמישית. בנה אותה ג'ובני פרנצ'סקו בואונאמיצ'י, בצורת ספינה ושתי סיטראות. בקאפלת הסקרמנט שבנה ק. מדרנו יש פרסקים ש גוידו רני ועוזריו. קברו של דנטה, מעשה ידיו של פיטרו לומברדו נמצא במקדש קטן שתכנן מוריג'ה ב 1780

הסטוריהHistory

ראשיתה של רוונה, כראשיתה של ונציה, ביישוב מקלט שהוקם על מספר איים בלגונה לחופי הים האדייתי. תושביה היו איטלים(ויש סוברים סבינים, או אטרוסקים), שברחו מפני שבטי הגלים שפשטו בצפון-איטליה במאות השלישית והרביעית לפסה"נ, ומיקומה במעבר מצפון-איטליה לדרומה היקנה לה חשיבות אסטרטגית וכלכלית. בראשית המאה ה 2 לפסה"נ נכבשה רוונה בידי הרומאים. בימי אוגוסטוס הוקם על החוף, מספר ק"מ ממזרח לעיר, נמל אחד משני בסיסי הצי העיקריים של הקיסרות וחלש על כל מזרח הים התיכון. בראשית המאה החמישית העביר הקיסר הונוריוס את בירת הקיסרות "המערבית" לרוונה. הוא ייפה את העיר, כפי שעשתה גם אחותו, גאלה פלקידיה, אשתו של הקיסר קונסטנטיוס השלישי, שמת ברוונה ב 421. אחריהם ישבו ברוונה אודואקר ומ 493, מנצחו, תאודוריך, מלך האוסטרוגותים, שעשה את רוונה לבירת מלכותו. ב 540 נכבשה העיר בידי בליזריוס והפכה לבירה המפוארת של האכסרכט, דהייינו, תחום השלטון הביזנטי באיטליה. רוונה נשארה בשלטון הקיסרות "המזרחית" עד לכיבושה בידי הלנגוברדים. ב 754 מסרה פפן לאפיפיורות, אך למעשה היתה עצמאית מאות שנים, ובראשותה עמדו הארכיהגמונים המקומיים. ברם, עקב עליית כוחה של ונציה וסתימת הגישה מן הים ע"י חולות, הלכה וירדה חשיבותה של רוונה. מהמאה ה 13, שלטה בעיר משפחת פולנטה. אחד מבניה נתן מקלט לדנטה, שמת ברוונה ב 1321 ונקבר בה. מ 1441 השתייכה רוונה לוונציה, וב 1509 עברה לידי האפיפיורות. ב 1860 צורפה רוונה לאיטליה המאוחדת

יהודיםJews

ישנן עדויות על יישוב יהודי במאות השלישית והרביעית. ב 519 שרפו נוצרים בית כנסת יהודי, ואז תבע תאודוריך פיצויים מהאחראים על כך, ואיים במלקות על המשתמטים מתשלום. ידוע שיהודים המשיכו להתגורר ברוונה עוד במאה ה 13. ב 1443 התוועדה ברוונה מועצת הקהילות היהודיות. באותה עת החלו לפעול בקהילה בנקאים יהודיים, ופעילותם נמשכה עד 1492. ב 1491 הרס המון מוסת בידי כמרים פרנציסקניים את בית הכנסת. בהיות רוונה תחת שלטון האפיפיור הופעלו בה כל החוקים האנטי-יהודים שגזרו האפיפיורים במחצית השנייה של המאה ה 16 וגם התלמוד נשרף בה בשנת 1553. ב 1569 גורשו יהודי רוונה בפקודת פיוס החמישי, יחד עם הקהילות הקטנות האחרות שבמדינות האפיפיור. ב 1587 חזרו 30 בנקאים על פי זכויות שנתן להם סיכסטוס החמישי, אך קלמנס השמיני גירשם סופית ב 1593

מקור: האנציקלופדיה העברית, כרך ל, עמודים 830-841