Parma, city of traditional aristocratic cultures, rich with preciouys works of art and a capital city in its past, famous for its most illustrious children and for artists who work within her-from Benedetto Antelami to Salimbene, from Correggio to Parmigianino, from Bodoni to Verdi and . Toscanini , from Stendhal to Proust- is totally unlike any of the many beautiful cities that attract visitors to Italy.

פארמה, עיר בצפון איטליה, בחבל אמיליה-רומניה; פרמה שוכנת על נהר פארמה, יובל הפו, למרגלות הרי האפנינים הצפוניים. פארמה היא צומת תחבורה חשוב על הכביש ומסילת הברזל מילאנו-בולוניה העוקפים את ויה אמיליה הקדומה ועל הכביש ומסילת הברזל הטראנס-אפניניים המסתיימים בנמל לה ספציה שלחוף הים האיגורי. פארמה נמצאת באזור חקלאי. כלכלת העיר מבוססת על ייצור מזון, במיוחד גבינות, שמהן נודעת גבינת הפארמז'אן

במרכז פארמה קתדראלה בסגנון רומנסקי (1074-1058) שכיפתה צויירה ע"י רורג'ו. במסוך לקתדרךה בית טבילה מפואר מן המאות ה 12-13 וכנסיית סן ג'ובאני אוואנג'ליסטה (1494-1510), שבה ציורי קיר של קורג'ו. על גדות הנהר נמצא ארמון בית פרנזה

הסטוריה

ב 183 לפסה"נ נוסדה פארמה כקולוניה רומית להגנת דרך הצפון, ויה אמיליה, במקום שבו היה לפני כן יישוב אטרוסקי ואח"כ יישוב קלטי. ב 43 חרבה בפקודת מרקוס אנטוניוס, משום שבה נולד קסיוס, רוצח הקיסר, אך אוגוסטוס בנה אותה מחדש. אחרי נפילת הקיסרות במערב שלטו בה האוסטרוגותים, הביזנטים והלנגוברדים, ואלה הקימו בה דוכסות. מהמאה ה 11 שלטו בה הגמונים, וב 1106 נהייתה לקומונה עצמאית. פארמה השתתפה במלחמות ברי ערי לומברדיה נגד קיסרי גרמניה. מאבק האצולה עם הבורגנים גרם להתערבות זרה וב 1346 באה בשלטון בית ויסקונטי. בני ספורצה פיארו את העיר והיו פטרונים נדיבים לאמנים. ב 1512 סופחה למדינת האפיפיור. ב 1545 מסר פאולוס השלישי את גוכסות פארמה ופיצ'נצה לקרובופייר לואיג'י פרנזה, וצאצאיו שלטו עד 1731 ובשלטונם שגשגה פארמה. ב 1731 מת הדוכס אנטוניו בלי להשאיר יורש, והדוכסות עברה לדון קרלוס, בנם של איזבל פרנזה ופליפה החמישי מספרד. ב 1748 נמסרה הדוכסות לאחיו הצעיר של קרלוס, פליפה, אבי שושלת בורבון-פארמה. בגלל אשתו, בת לואי החמישה עשר, גברה בפארמה השפעת צרפת וחצר פארמה היה ממרכזי "ההשכלה". ב 1765 ירשו בנו, פרננדו, והשפעת אוסטריה והכנסיה הקאתולית גברו. הצרפתים שלטו בדוכסות מ 1802 וסיפחוה ב 1808. בקונגרס וינה נמסרה הדוכסות לאשת נפוליאון, מרי-לואיזז. שלטונה היה ליברלי, אולם ב 1831 גירשוה מתקוממים ובשובה, בעזרת צבא אוסטריה, שלטה ביד קשה. במותה (1847) שבה הדוכסות לשושלת בורבון-פארמה. בהתקוממות ב 1848 גורש קרלו השני והתפטר לטובת בנו. ב 1859 גורשו הבורבונים סופית, ובעקבות משאל עם הצטרפה הדוכסות לאיטליה. במלחמת העולם השנייה נפגעה העיר מאוד

יהודים

יהודים נזכרים בפארמה באמצע המאה ה 14, בימי ה"מוות השחור" בשנת 1348. הם הואשמו בהרעלת הבארות וכמה מהם הומתו. במאה ה 15 העניקו נסיכי ויסקונטי וספורצה הגנה ליהודים. יהודי פארמה עסקו בעיקר בכספים, אף היו ביניהם גם רופאים מפורסמים. בשל פתיחת הבנק הנוצרי ע"י ברנרדינו דה פלטרה ב 1488, עברו בנקאים יהודים רבים לפירנצה. ב 1555 נאסר על היהודים להתגורר בפארמה. ב 1562 נתן פיוס הרביעי זכיון ליהודים לשוב לפתוח בנקים ב 16 מרכזים קטנים בנסיכות פארמה ופירנצה. הזכיון חודש מדי שנה והאחרון ניתן ב 1669. עם הכיבוש הצרפתי הוענק שיוויון זכויות ליהודי הסוכסות, וניתן רשיון ליהודים להתיישב בפארמה עצמה. ב 1845-1848 יצא לאור בפארמה הבטאון היהודי "ריביסטה ישראליטיסה. משנכללה פארמה במלכות איטליה, ניתנה ליהודים אמנסיפציה מלאה. ב 1866 התארגנה הקהילה. ב 1840 מנתה הקהילה היהודית 510 איש, ב 1881 648 וב 1931 232. בתקופת השואה הועברו כ 12 יהודים למחנות ההשמדה. לאחר המלחמה ישבו בפארמה 86 יהודים וב 1969, 60 איש. בספריית פאלאטינה שבפארמה מצוי אחד מאוספי כתבי היד והאינקובולות העבריים העשירים בעולם

מקור: האנציקלופדיה העברית, כרך כ"ח, עמודים 274-275