ורונה, עיר בצפון איטליה, בחבל ונטו. ורונה יושבת על גדות האדיג'ה, במקום שהוא יוצא מן האלפים ונכנס לשפלת הפו. העיר שולטת על הדרך היורדת בעמק האדיג'ה ממעבר ברנר לשפלת הפו, וממנה מסתעפות דרכים לכיונים אחדים בשפלה. כצומת דרכים, ורונה היא מרכז חשוב למסחר, בייחוד לתוצרת החקלאות וגידול המקנה שבשפלה ובהר. בדורות האחרונים היתה גם למרכז תעשייתי חשוב. מייצרים בה מכונות לחקלאות ולתעשייה, נייר מהעצים שבהר, כימיכאלים, חמרים פלאסטיים, רהיטים וצרכי הנעלה. ורונה היא אחת הערים העשירות בבניינים רבי ערך היסטורי ואמנותי שבאיטליה. מבנייני הרומאים שנשתמרו בה חשוב ביותר האמפיתיאטרון משנת 290 לספירה. הוא שופץ ומשמש להצגות עד היום. בורונה שרדו גם תיאטרון מימי אוגוסטוס קיסר ושרידי חומת היער משנת 265. בעיר , שהיתה מרכז כנסייתי מן המאה ה 3 ואילך, יש כמה כנסיות מפוארות מיה"ב. המפורסמת שבהן היא זו שע"ש זנו הקדוש, שהוקמה ב 1117 - 1138 , ושוכללה עד סוף המאה ה 14. בניין אדיר בעל ערך אמנותי היא המצודה קאסטלוקיו, שהוקמה ב 1354 - 78. מ 10 הגשרים שעל האדיג'ה שבעיר אחדים הם מיה"ב, והם עומדים על יסודות רומאיים. בחלקים ניכרים של העיר נשתמר אפיים מתקופת זהרה של ורונה, שלהי יה"ב ותקופת הרנסאנס, שממנה שרדו בתי מגורים וארמונות

ורונה נוסדה כנראה, ע"י הרטים. במאה ה 3 נאחזו בה הקלטים. ב 80 לפנה"ס ניתנה לה חוקה של מושבה רומאית ובתקופת הקיסרות היתה אחת הערים הראשיות באיטליה הצפונית. תיאודוריק מלך האוסטרוגותים היכה את אודואקר על יד ורונה ב 489 ולקח מידו את מלכות איטליה. הוא היה רגיל לשבת בורונה, והאגדה הגרמנית קוראת לו דיטריך מברן. בימי הלנגוברדים היתה ורונה בירת נסיכות. במאה ה 10 השתייכה לדוכסות באווריה ואח"כ לקארינתיה. בראשית המאה ה 12 הצליחה להשתחרר משלטון הגרמנים והיתה בין ערי לומבארדיה שנלחמו בקיסר פרידריך הראשון. משנת 1260 עד 1387 שלטה בורונה שושלת דלה סקלה, וימיה היו תקופת זוהר לעיר. אח"כ באה במרות מילאנו, וב 1405 נפלה בידי ונציה ונשארה ברשותה עד שנמסרה יחד עימה ב 1797 לידי אוסטריה. במאות ה 15 - 16 היתה ורונה מרכז אמנותי חשוב. פעלו בה ג'וקונדו, סאנמיכלי, ויטוריו פיזאנו ופאולו ורונזה. בשנות 1805 - 1814 נכללה ורונה בממלכת איטליה הנאפוליאונית, עד שהחזיר אותה קונגרס וינה למרות אוסטריה. האוסטרים עשוה למבצר אדיר, הפינה הצפונית - מערבית של "מרובע המבצרים" שעליו נשען שלטונם הצבאי באיטליה הצפונית. ב 1866 סופחה ורונה, עם ונציה כולה, לאיטליה. במלחמת העולם השנייה ניזוקה ורונה בשנים 1945 - 1944 הרבה הן ע"י הפצצות בעלות הברית והן בידי הגרמנים בנסיגתם צפונה

ורונה - יהודים yehudim

יהודים היו בורונה אולי כבר בתקופה הרומאית, ובודאי ישבו בה ביה"ב הקדומים. במאה ה 10 גורשו ממנה, אך יישובם בה התחדש במאה ה 12. יהודי ורונה במאה ה 12 וה 13 היו כפי הנראה סוחרים. וכן היו בעיר חכמים שהשתייכו לחוגם של בעלי התוספות, ביניהם ר' אליעזר בן שמואל ור' ישעיה מטרני. לאחר הפסקה במאה ה 14 התחדש היישוב היהודי בתחילת המאה ה 15, כשסופחה ורונה לרפובליקה של ונציה. המתיישבים היו מלוים בריבית ובנקאים. בסוף המאה ה 15 שוב גורשו היהודים מן העיר, אולם בתחילת המאה ה16 נעשתה הקהילה היהודית בעיר לקהילת קבע. יהודי ורונה באותה תקופה היו ברובם יוצאי אשכנז, וקהילתם היתה השלוחה הדרומית של מרכז ההתיישבות האשכנזית באיטליה. במאה ה 17 התיישבו בעיר ספרדים והתארגנו בקהילה נפרדת. שתי הקהילות הקימו "קהילה כללית" משותפת, אבל החיכוכים ביניהן לא פסקו זמן רב. מספר היהודים בסוף המאה ה 16 היה כ 400 ובסוף המאה ה 18 כ 900. הגטו בורונה הוקם ב 1599. בית דפוס עברי פעל בורונה בסוף המאה ה 16 ובמחצית הראשונה של המאה ה 17. גם לאחר מכן נדפסו ברונה ספרים עבריים בודדים. במאות ה 17 - 18 הלכה ונתמעטה חשיבות הבנקאות היהודית גם בורונה, ועיקר מחייתם של היהודים היה על מסחר ומלאכה, וכן על חכירת מונופולין- הטבק. בתקופת מלכות איטליה הנאפוליאונית השתתפו נציגים של יהודי ורונה ב"סנהדרין" הפאריסאית. באמצע המאה ה 19 היה מספר היהודים בורונה 1200 ולאחר מכן ירד בהתמדה, כתוצאה מהגירה והתבוללות,  עד ל 600  בתחילת המאה העשרים. מספר הקרבנות היהודים בורונה בתקופת השואה היה 31