מעלות
תחילתה של ההתיישבות היהודית
בתרשיחא בשלהי 1948 או בתחילת 1949. תחילה הגיעו למקום כ-100
משפחות מעולי רומניה, זאת במסגרת יוזמה ממשלתית ליישב בתים ערבים
נטושים בכפר. תחילה הוגדר המקום "כפר עבודה". בשנות ה-50 הקימו חלק
מן המתיישבים היהודים פנסיונים קטנים לצרכי תיירות פנים. לאור
הקשיים הכלכליים שחוו המתיישבים היהודים במקום הוחלט ב-1 באוגוסט
1951 לחלקם למתיישבים עירוניים ולמתיישבים חקלאיים. 50 משפחות
שהחליטו לעסוק בחקלאות עקרו מתרשיחא והקימו בסמוך את המושב
מעונה,
ואילו כ-100 משפחות יהודיות שנותרו בתרשיחא כונו בשם "מעונה
עירונית". התייחסות ראשונה לאפשרות הקמת ישוב באתר של הישוב מעלות
באה במסמך מיום 18.10.1950, של האגף לתכנון, במחלקה להתיישבות של
הסוכנות היהודית. אף שבמסמך לא נזכרת מעלות בשמה, צורפה אליו
מפת האזור המתוכנן להתיישבות. בישיבה מיום 9 במרץ 1952 קבעה
ועדת השמות הממשלתית את השם "מעלות" לעיר העתידית, זאת על
שהעיר תהיה בנויה על מעלות ההרים. בשנת 1953 דובר כבר תכופות על
יסוד ישוב יהודי בשם "מעלות" כדי לפתור את מצוקת תושבי מעונה
עירונית[4].
בשנות ה-50 הוקמה במקום שהוא היום אזור התעשייה של מעלות,
מעברה
ושמה "מעברת מעלות". הישוב היהודי בתרשיחא התדלדל מאד עד לשנות
ה-60, תרמו לכך מחסור במקומות תעסוקה והקמת מעלות השכנה.
ידיעה ראשונה בעיתונות על
הקמת היישוב היהודי מעלות פורסמה בעיתון
דבר ב-3 ביולי . הישוב, אשר יושב ב-120 משפחות באותו השבוע,
הוקם מזרחית לכפר תרשיחא, כעיירה
בעיקר לעולים ממרוקו
ורומניה. על פי התכניות הישוב, אשר הוקם על ידי חברת
עמידר
במימון משרד השיכון, יועד ל-450 משפחות. בחודש יולי הושלמו כבר 176
יחידות דיור ובניית שאר יחידות הדיור תוכננה להסתיים עד סוף שנת
1957. התושבים הראשונים הגיעו לישוב מתרשיחא הסמוכה וממעברת מעונה.
הבתים הראשונים נבנו סמוך למיקומו הנוכחי של מגרש הכדורגל העירוני,
בשטח 54 מ"ר עם שירותים חיצוניים. ב-29 באוקטובר 1959 חוברה מעלות
לרשת החשמל בטקס בנוכחות שר המשטרה
בכור שטרית.
בשנותיה הראשונות השתייכה
מעלות (כמו גם תרשיחא שכנתה) למועצה
אזורית מעלה הגליל, ובמקום פעל ועד מקומי אשר ניסה לקדם קבלת
מעמד של רשות מקומית לישוב. ביוני 1960 הוחלט במשרד הפנים להקים
מועצה מקומית משותפת לישובים מעלות, תרשיחא ומעונה.
אולם החלטה זו לא יצאה אל הפועל וביום 4 באוקטובר 1962 פרסם שר
הפנים בקובץ התקנות הכרזה על הקמת מועצה מקומית משותפת
מעלות-תרשיחא, החל מתחילת חודש אוקטובר. אף לאחר ההכרזה לא קמה
המועצה מיד וטקס פתיחת המועצה צוין ב-16 במאי
1963,
בבית הספר הממלכתי במעלות, בנוכחות סגן שר הפנים
ישראל שלמה בן-מאיר. בדיווח בעיתון דבר על הקמת המועצה צויין
כי הישובים תרשיחא ומעלות "הם מן הנחשלים ביותר על מפת המדינה".
לראש המועצה הראשון נבחר צמח ששון בן ה-35, תושב עכו אשר נשלח
למקום מטעם מפלגת
מפא"י, והוחלף בלחץ התושבים לאחר שלוש שנות כהונה. לסגן ראש
המועצה הראשון נבחר מיכאל אליאס מוסא דאוד, מוכתר העדה הקתולית
בתרשיחא. בעת הקמת המועצה המקומית ישבו במעלות כ-520 משפחות
יהודיות, רובן מיוצאי צפון-אפריקה, 220 משפחות היו נתמכות סעד
באותה עת. בתרשיחא ישבו 61 משפחות יהודיות וכ-200 משפחות ערביות.
במועצה הראשונה ישבו 15 חברים, 5 מתוכם ערבים.
בשנת 1965 הוקם מרכז מסחרי
ראשון במעלות. במרכז נבנו 21 חנויות, בית קפה, בנק, צרכניה ואולם
קולנוע. ב-15
במאי
1974
התרחש ביישוב
אסון מעלות, אירוע
טרור
שבמסגרתו נרצחו 22 תלמידים, זוג מתושבי המקום ובנם הפעוט, וכן חייל
צה"ל. בשנת 1975, בעקבות אסון מעלות, הוקמה בישוב
ישיבת מעלות,
ישיבת הסדר השייכת למרכז
ישיבות בני עקיבא. בשבת, 13 בינואר 1979 חדרה חוליה של שלושה
מחבלים לבית ההבראה במעלות, לאחר שחצו את הגבול מלבנון. חיילי צה"ל
ששהו בבית ההבראה הצליחו להרוג את חברי החוליה בטרם הצליחו לפגוע
באורחי בית ההבראה. על פעולה זו זכה אחד החיילים לעיטור המופת.
ב-21 בנובמבר
1995
קיבלה מעלות-תרשיחא מעמד של
עיר.
במהלך שנות ה-90 הכפילה העיר
את אוכלוסייתה עם הגעתם וקליטתם של עולים רבים מחבר
המדינות.
בשנת
2006,
בזמן
מלחמת לבנון השנייה הופגזה העיר בלמעלה מ-600 טילי
קטיושה. אחת הקטיושות, שפגעה באזור תרשיחא, גרמה למותם של
שלושה נערים.
כיום משתייך היישוב לאשכול
רשויות גליל מערבי.
תעסוקה
אחד המפעלים הראשונים שנפתחו
במעלות היה מפעל הליטוש "אבני חן" אשר נפתח בשנת 1960 בבעלות חברת
"תיעוש" של
ההסתדרות הכללית.
מפעל זה ידע קשיים רבים מעת פתיחתו לאחר שציוד המפעל נקנה ללא
התייעצות עם מומחים, המפעל סבל מחוסר בכוח ניהולי מיומן ומאי-סדרים
בהנהלת חשבונותיו. לאחר מספר שנות פעילות כושלת, נסגר המפעל.
במחצית השנייה של שנות ה-60
הוקמו בישוב מספר מפעלי תעשייה, בניסיון להקל על מצוקת התעסוקה.
מצוקה זו גרמה לתחלופת תושבים גבוהה ביותר ובעשר השנים הראשונות
לקיומה של מעלות חלפו בה כ-20,000 תושבים, בעוד שבמחצית 1968
התגוררו במקום כ-5,000 תושבים בלבד, ואילו כמחצית מכוח העבודה
הועסקו בעבודות יזומות].
בין המפעלים שנפתחו היו: מפעל "גנור" (מאוחר יותר שינה שמו ל"גיבור
מעלות") אשר החל בייצור גרבי מכנס, פריט לבוש אופנתי באותם הימים.
מפעל זה היה הגדול במעלות ובשנות ה-70 העסיק כ-200 פועלים. עוד
נפתחו מפעל "מ.ג.ט." למוצרי
נירוסטה, מפעל "טלרד" לייצור טלפונים ומרכזות ומפעל תע"ש
מעלות. בשנת 1968 נפתח בישוב בית הבראה של
קופת חולים כללית. מעסיקים גדולים נוספים היו
קק"ל שהעסיקה פועלי יעור, ומחצבות אבן וסיד.
אוכלוסייה
ודת
לפי נתוני
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לדצמבר
2010,
יש במעלות-תרשיחא 20,949 תושבים. האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי
של 1.5%.
לפי נתוני
הלמ"ס נכון לדצמבר
2008,
העיר מדורגת 5 מתוך 10, בדירוג החברתי-כלכלי. אחוז הזכאים לתעודת
בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת
ה'תשס"ח (2008-2007)
היה 48.7%. השכר הממוצע של השכירים בשנת
2007
היה 5,667 ש"ח (ממוצע ארצי: 6,743 ש"ח).
מעלות-תרשיחא היא עיר מעורבת.
נכון לסוף שנת 2006 הייתה אוכלוסיית העיר מורכבת מן הקבוצות
האתניות והדתיות הבאות:
-
יהודים ואחרים 78%
-
ערבים 22%
-
נוצרים 10.6%
-
מוסלמים 10%
-
דרוזים 0.8%
