WWW.KOSHERDELIGHT.COM - GLOBAL JEWISH DIRECTORY WITH NEWS AND INFORMATION, TRAVEL, EDUCATION, PARENTING, HOLIDAYS AND MORE   כושר דילייט - מגאזין יהודי באינטרנט הכולל חדשות ומידע יהודי גלובלי. המגאזין כולל: בתי חב"ד, בתי ספר יהודיים, אוכל כשר ומסעדות כשרות, מקוואות, חינוך ועוד

   

Kosher Restaurants

Kosher Hotels

Synagogues

Kosher recipes

Mikvah

Jewish Holidays

KOSHER RESTAURANTS

KOSHER HOTELS

SYNAGOGUES

KOSHER RECIPES

MIKVAOT

JEWISH HOLIDAYS

Today's Hebrew Date                           ב"ה   
KOSHER DELIGHT - YOUR JEWISH ONLINE MAGAZINE!

Bullet Home
Bullet
SITE INDEX
BulletJEWISHKD.COM
Bullet
DONATE 

BulletInsurance

KOSHER
BulletKosher restaurants
   Around the World!
BulletKosher Hotels
Bullet
Kosher Recipes 

BulletVegetarian Restaurants
Bullet
Updates from the
   Chief Rabbinate of
   Israel

BulletKosher Alcohol Updates
Bullet
Kashrut Authorities
BulletKosher Products Lists

Bullet
Kashrut Comments

BET DIN OUTSIDE ISRAEL
BulletInternational Directory of Rabbinical Courts

SHABBAT
BulletCandle Lighting Times
   for Shabbat & Holidays


NEWS
Bullet
News & Media


JEWISH STUFF...
BulletJudaism, Spiritualism,
   Opinions and more

Bullet
Jewish Communities
   Around the World

Bullet
Parashat
   HaShavuah
   
Bullet
Jewish Holidays
Bullet
Synagogues
Bullet
Mikvaot
Bullet
Chabad Houses
Bullet
Aish HaTorah
Bullet
Young Israel  
Bullet
NCSY
Bullet
B'nai Akiva
Bullet
Hillel
BulletThe Holocaust


PARENTING
BulletParenting
BulletJewish Camps
BulletKids
Bullet
Babies


HEALTH
Bullet
Jewish Hospitals
Bullet
Your Health
Bullet
Do not Abuse
    Drugs and Alcohol


FRIENDS ON 4
BulletOur Pets
BulletThe Dog Trainer: Q & A
BulletThe Veterinarian Corner
Bullet הטסת כלבים
Bullet כלבים: עכשיו הדיאטה
Bulletהיצלנו את לוקה


BulletInsurance New!
BulletQuestions & Answers
Bullet
Links


BulletCONTACT US!  


 
 
  MOROCCO מרוקו    
 
 
  MOROCCO  
 

מרוקו למטייל הישראלי

מוטו לאומי: "אללה, המולדת, המלך"

המנון לאומי: המנון מרוקו

יבשת אפריקה
שפה רשמית ערבית
עיר בירה רבאט
3402′N 651′W
העיר הגדולה ביותר קזבלנקה (אד-דאר אל-בידא)
משטר מונרכיה חוקתית
ראש המדינה
- מלך
- ראש ממשלה
מלך
מוחמד השישי
עבאס אל-פאסי
הקמה
- עצמאות
- תאריך

מצרפת
2 במרץ 1956
שטח[1]
- דירוג עולמי
- אחוז שטח ה
מים
446,550 קמ"ר[2]
58 בעולם
זניח
אוכלוסייה[3]‏ (הערכה ליולי 2011)
- דירוג עולמי של אוכלוסייה
- צפיפות
- דירוג עולמי של צפיפות
31,968,361 נפש[2] 
38 בעולם
71.59 נפש לקמ"ר
126 בעולם
תמ"ג[4]‏ (הערכה לשנת 2011)
- דירוג עולמי
- תמ"ג לנפש
- דירוג עולמי לנפש
163,000 מיליון $ 
58 בעולם
5,099 $
149 בעולם
מדד הפיתוח האנושי[5]‏ (2011)
-
דירוג עולמי
0.582 
130 בעולם
מטבע דירהם ‏ (MAD)
אזור זמן UTC
סיומת אינטרנט .ma
קידומת בינלאומית 212+
 

ממלכת מרוקוערבית: المغرب - אל-מַעְ'רִבּ‏, או المملكة المغربية - אַלְ-מַמְלַכַּה (א)לְ-מַעְ'רִבִּיַּה) היא מדינה בשלטון מונרכי בקצה הצפון-מערבי של יבשת אפריקה. מצפון היא גובלת בים התיכון, בסאוטה ומלילה (ספרד) ובמצר גיברלטר, במערבה באוקיינוס האטלנטי, במזרחה באלג'יריה ובדרומה בסהרה המערבית, אשר נמצאת בשליטת מרוקו מאז שנות ה-70. מרוקו קיבלה את עצמאותה מצרפת בשנת 1956. בירת מרוקו היא העיר רבאט, אף שהעיר הגדולה והחשובה ביותר היא קזבלנקה

מקור השם

שם הממלכה המלא משמעותו "הממלכה המערבית" (בערבית: المملكة المغربية), או "ממלכת המערב". "אל-מע'רב אל-ערבי" (כלומר "המערב הערבי", נכתב לעתים קרובות בעברית "המגרב") הוא השם הערבי המקובל לאזור צפון-מערב אפריקה, וממנו נובע שמה של הממלכה. השם "מרוקו" בשאר השפות מקורו בשמה של בירת מרוקו לשעבר העיר "מרקש" (פירוש שמה: "ארץ האלים" בשפה הברברית).

היסטוריה

האזור שבו שוכנת מרוקו יושב כבר בתקופה הפלאוליתית. באזור הרי האטלס הגבוה נמצאו ציורי סלע המתוארכים לתקופת האבן המאוחרת. תושביה המקוריים של מרוקו נקראים "ברברים".

הפניקים חדרו למרוקו והקימו בה תחנות מסחר. במחצית השנייה של המאה ה-1 לפנה"ס הגיעו הרומאים למרוקו, השתלטו על המלכים הברברים וייסדו פרובינקיה רומית שכינו "מאוריטניה טינגיטנה". שלטון הרומאים לא כלל את אזור ההר והמדבר, שם המשיכו הברברים לחיות בחירות מלאה. הרומאים שלטו באזור עד שנת 429, אז פלשו הוונדלים לצפון-מערב אפריקה. הוונדלים נטמעו באוכלוסייה המקומית ונחלשו, כך שבשנת 533 נכבשה מרוקו על ידי האימפריה הביזנטית.

הכיבוש הערבי של מרוקו התרחש בשנת 703. בעקבות הכיבוש התאסלמו הברברים. בשנת 781 ייסד אידריס הראשון את השושלת הערבית הראשונה במרוקו. אידריס מרד בבית עבאס והגיע למרוקו. העיר פס נוסדה והפכה למרכז המלוכה של מרוקו. במאה ה-10 כבשו הפטימים, ששלטו בתוניסיה, את מרוקו, שחדלה להתקיים כישות עצמאית.

בשנת 1061 ייסדו הברברים הדרומיים תנועה דתית שהטיפה לשמירת המוסר המוסלמי. אנשיה, שנקראו "מוראביטון", בנו מבצרי מאמינים לוחמים ויצאו למלחמת קודש (ג'יהאד)בהנהגתו של יוסוף אבן-תאשפין. בשנת 1069 בנו את העיר מרקש.

באמצע המאה ה-12 עלה כוחם של אל-מוואחידון, ברברים שישבו בהרי מול האטלס. הם כבשו את מרוקו. בראשם עמד עבד אל-מואמין. המווחאדון שלטו במרוקו עד שנת 1269. בתקופת שלטונם כבשו את דרום ספרד. בשנת 1269 כבשה את השלטון שושלת חדשה בשם בנו מרין, אשר שלטה במרוקו עד שנת 1472. תקופת שלטונם מצטיינת בפריחה כלכלית ותרבותית. בשנת 1438 בנו את המלאח הראשון בפס.

במאה ה-15 עלו לשלטון ה"וואטאסים" - שושלת של וזירים. במקביל, בדרום מרוקו גברה השפעתם של שייח'ים שהטיפו לצאת למלחמת קודש בנוצרים ובוואטאסים. באמצע המאה ה-17 עלתה לשלטון השושלת העלאווית, השולטת עד היום במרוקו. מולאי איסמעיל אבן שריף, המלך השני בשושלת, הפך את העיר מקנס לעיר הבירה של מרוקו בשנת 1682. בשנות שלטונו של מולאי חסן, ששלט בין השנים 1894-1873, גברה השפעת הצרפתים והספרדים במרוקו.

עמוד ראשי Postscript-viewer-shaded.png
ערך מורחב ההפגנות במרוקו (2011)

ב-1904 הוכרה מרוקו כמדינה בתחום ההשפעה של צרפת. מרוקו נעשתה למדינת חסות צרפתית עם חתימת ההסכם של פס ב-30 במרץ 1912. למרות זאת, חלק מצפון המדינה ("מרוקו הספרדית") נשלט על ידי ספרד. משפחת המלוכה העלאווית שלטה בתקופה זו ולאחר קבלת העצמאות מצרפת ב-1956, הסולטאן מוחמד החמישי קיבל את התואר "מלך" ומרוקו נעשתה לממלכה עצמאית. באותו זמן סופחה למרוקו טנג'יר, שהייתה קודם עיר בינלאומית.

ב-1961 לאחר מותו של מוחמד החמישי, עלה לשלטון חסן השני, אשר שמר על זיקתה של מרוקו למערב ובמיוחד לארצות הברית, על אף הצטרפות המדינה לליגה הערבית ב-1958. בשנות ה-70 סיפחה מרוקו את סהרה המערבית, שהייתה תחת שלטון ספרדי החל מועידת ברלין ב-1884, אך קודם לכן הייתה אזור השפעה מרוקאי. הסיפוח לא הוכר בקהילה הבינלאומית, והביא למתיחות בינה לבין שכנותיה אלג'יריה ומאוריטניה.

 פוליטיקה

מרוקו היא מונרכיה חוקתית, ובה פרלמנט הנבחר על ידי העם. המלך אחראי לממשלה ולצבא (בין שאר תפקידיו). מפלגות אופוזיציה הן חוקיות במרוקו וקיימות. מאז ספטמבר 2007, ראש ממשלת מרוקו הוא עבאס אל-פאסי. מלך מרוקו הוא מוחמד השישי מאז יולי 1999.

סהרה המערבית נמצאת בשליטת מרוקו מאז 1979. מרוקו תובעת ריבונות על השטח מאז ויתרה עליו ספרד ב-1975, ומחזיקה בכולו מאז ויתרה מאוריטניה על שליטתה בחלקים ממנו ב-1979. מרוקו התעלמה מהכרזת עצמאות של תושבי הטריטוריה, וכיום נתון עתיד השטח למשאל עם בחסות האו"ם, אלא שאין הסכמה בין הצדדים על הגדרת בעלי זכות הבחירה במשאל.

 יחסים עם ישראל

במשך שנים רבות התקיימו קשרים גלויים וחשאיים בין ישראל לבין מרוקו. המלך חסן השני תמך בפיוס ובפשרה בסכסוך הישראלי-ערבי ותיווך בין הצדדים בהסכם השלום בין ישראל למצרים ובמשא המתן בין ישראל לפלסטינים. בשנת 1995 כוננו יחסים דיפלומטיים מלאים בין המדינות. בשנת 2000, בעקבות אירועי האינתיפאדה השנייה ניתקה מרוקו את יחסיה עם ישראל.

 כלכלה

למרוקו אחת הכלכלות היותר חזקות באפריקה. כלכלת המדינה ליברלית למדי ונשענת על תעשיית הפוספטים {מחצבים חשובים כגון זרחן,יון ועוד} (מרוקו היא ספקית הפוספטים השלישית בגודלה בעולם אחרי סין וארצות הברית). מקור ההכנסה השני בחשיבותו של המדינה הוא העברות של כספי תושבים שעובדים בחו"ל. מגזרים חשובים נוספים הם החקלאות, הטקסטיל והתיירות. בין שנת 2000 ו-2007 צמחה כלכלת המדינה בקצב של 4%-5% בשנה.

האבטלה, העומדת על כ-9.6% (נכון ל-2008) והחוב הלאומי הגדול, מהווים נטל כבד על כלכלת המדינה.

סביבת ההשקעות במדינה נוחה מאוד: ההגבלות מעטות, מערכת המס יעילה, וישנם תמריצים למשקיעים. אחד היעדים העומדים כיום בפני כלכלת מרוקו הוא השגת צמיחה מתמשכת ויציבה, ועידוד גיוון התעשייה.

גאוגרפיה

עמוד ראשי Postscript-viewer-shaded.png
ערך מורחב מחוזות מרוקו

רכס הרי האטלס הוא האזור הגבוה ביותר של מרוקו, הוא עובר כעמוד שדרה לאורך כל הארץ, מדרום-מערב לצפון-מזרח. הרי האטלס מתחלקים לרכס האטלס התיכון ולרכס האטלס הרים. הפסגה הגבוהה ביותר היא ג'בל טובקאל (4165 מ'), הנמצאת ברכס הרים. מדרום לרכס הרים משתרע עמק סוס, ומעבר לו - רכס הרי מול האטלס. מצפון לרכס הרים עובר שקע אום א-רביע, ומעבר לו - רכס האטלס התיכון. רכס נוסף, לאורך החוף הים-תיכוני, הוא של הרי הריף. ממערב לשלשלות ההרים הללו משתפלת רמה היורדת עד חוף האוקיינוס האטלנטי. שני הנהרות העיקריים במרוקו הם מולויה, הנשפך לים התיכון, ואום א-רביע, הנשפך לאוקיינוס האטלנטי.

מרוקו מחולקת ל-13 מחוזות (לא כולל הסהרה המערבית שבה 3 מחוזות).

 דמוגרפיה

מרוקו היא המדינה הערבית הרביעית בגודלה, אחרי מצרים, סודאן ואלג'יריה. אוכלוסייתה מונה כ-31.6 מיליון נפש (נכון לשנת 2010). מרבית תושבי המדינה הם מוסלמים סונים, ממוצא ערבי, ברברי או עירוב של שני העמים. הערבים פלשו למרוקו במאה ה-7 ובמאה ה-11 ומאז הפכו לרוב.

כמו כן חיים במדינה כ-100,000 תושבים שאינם אזרחי המדינה אלא עובדים בה בלבד ללא אזרחות, רובם אזרחי צרפת וספרד.

השפה הרשמית במרוקו היא הערבית, המשמשת בכל אמצעי התקשורת הלאומיים. הערבית המרוקאית היא דיאלקט הנפוץ בעיקר במערב המדינה והיא מעין שילוב של שפות ברבריות והערבית. שפות נוספות במרוקו הן: תמאזיע'ת, תאריפית ותשלחית, המדוברות על ידי המיעוט הברברי במדינה.

רוב אוכלוסיית מרוקו מתגוררת מערבית לרכס הרי האטלס, אזור המבודד על ידי רכס ההרים ממדבר סהרה.

הערים החשובות במדינה הן:

  • קזבלנקה - העיר הראשונה בגודלה, מרכז המסחר והתעשייה במרוקו וכן נמל חשוב.
  • רבאט - העיר השנייה בגודלה, עיר הבירה בה מרוכזים כל משרדי הממשלה.
  • טנג'יר - בה יש נמל חשוב המקשר בין מרוקו לספרד.
  • פס - העיר החשובה ביותר לעם הערבי במרוקו ובה המרכז הדתי של המדינה.
  • מרקש - העיר השלישית בגודלה, במרכז המדינה. העיר היא אתר תיירותי חשוב מאוד, באזור השבטים הברברים.

החלוקה הדתית היא:

 יהדות מרוקו

עדויות אפיגרפיות מלמדות, שכבר במאה ה-3 לספירה חיו יהודים במרוקו, אף שעל פי מסורות מקומיות, יהודים הגיעו למרוקו כבר לאחר חורבן בית ראשון ב-586 לפנה"ס. יהדות מרוקו הייתה קהילה יהודית מהגדולות ביותר והחשובות ביותר בתפוצות, ומרכז ליהדות צפון אפריקה ("המגרב"). בשנת 1948, ערב מלחמת העצמאות חיו בה כ-265,000 יהודים והיא הייתה הקהילה היהודית הגדולה בצפון אפריקה. ב1948 החלו פוגרומים ופגיעות שונות ביהודי מרוקו, בעקבותיהם עזבו כ-67,000 יהודים את מרוקו‏[6]. מהקמת מדינת ישראל ועד לשנת 1967 היגרו למעלה מ-250,000 מבני יהדות מרוקו למדינת ישראל. רבים נוספים היגרו לצרפת ולצפון אמריקה. כיום מתגוררים במרוקו כ-3,500 יהודים בלבד, מרביתם בקזבלנקה, שריד לקהילה גדולה זו.

תרבות

מרוקו מפורסמת במטבחה המגוון, המשלב השפעות ערביות, ברבריות, מוריות, מזרח תיכוניות, ים תיכוניות, אפריקאיות ויהודיות.

 ספורט

עד כה, צברה מרוקו במשחקים האולימפיים 21 מדליות, מהן 6 מדליות זהב. בין הבולטים בספורטאיה נמנה האצן הישאם אל גרוז', המחזיק בשיאי עולם שונים במרחקים בינוניים. הספורט האהוב ביותר במדינה הוא כדורגל ונבחרת מרוקו הופיעה 4 פעמים באליפות העולם בכדורגל וזכתה פעם אחת (1976) בגביע אפריקה לאומות.

 קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ דירוג שטח - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-7 באוקטובר 2011
  2. ^ 2.0 2.1 לא כולל סהרה המערבית
  3. ^ דירוג אוכלוסייה - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-7 באוקטובר 2011
  4. ^ דירוג תמ"ג - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-1 בפברואר 2012
  5. ^ מדד הפיתוח האנושי לשנת 2011 באתר מינהל הפיתוח של האומות המאוחדות קובץ PDF
  6. ^ ראו: אייל נווה, נעמי ורד, דוד שחר"הלאומיות בישראל ובעמים - בונים מדינה במזרח התיכון" - הוצאת רכס פרויקטים חינוכים בע"מ - ירושלים - 2009, עמ' 196.

יהדות מרוקו

ראשיתה של יהדות מרוקו עוד בתקופת בית ראשון, לפני למעלה מ-2,500 שנה. לאחר הקמת מדינת ישראל ועד לשנת 1967 עלו למעלה מ-250,000 מבני יהדות מרוקו למדינת ישראל. כיום נותרו במרוקו כ-3,500 יהודים.

הסטוריה

הזמן העתיק

יהודים הגיעו למרוקו מארץ ישראל החל מימי בית ראשון, בעקבות חורבן בית ראשון עם צבאות חניבעל ובתקופת השליטה הרומית על מרוקו.

ישנם עדויות על המצאות יהודים שסחרו עם הרומאים מתחילת המאה ה-4 לפני הספירה. היהודים מרדו ברומאים בתקופת הקיסר טריאנוס. ההיסטוריה של יהדות בצפון אפריקה משולבת בהיווסדה של קרטגו ב המאה ה-9 לפני הספירה. אחרי חורבן בית ראשון בשנת 586 לפני הספירה, המסורת מספרת שיהודים הגיעו למרוקו והקימו שני יישובים, הראשונים שהיו מרכזים חשובים של מסחר בזהב ובמלח -- "סלע" ליד רבאט (עיר הבירה של מרוקו היום) ו"אופראן". בידי צאצאי קהילת אופראן מסורות כי אבותיהם לא ראו את חורבן בית ראשון. החל מהמאה ה-12 החלו שבטי האלמואחידון והאדריסים הקיצוניים להתנכל ליהודים ולגרום לפוגרומים.

יהודי מרוקו "זכו" במדינה זו, כמו בשאר מדינות ערב, למעמד ה"ד'ימי" - מעמד של נתין ולא של אזרח, מעמד אשר כמעט לא השאיר ליהודים שום זכויות ואף פגע בהם קשות - כלכלית וחברתית. חוקי ה"ד'ימי" השתנו בין שליט לשליט, כאשר היו שליטים נוחים יותר ליהודים שמינו אותם אז ליועצים בחצרותיהם, והיו שליטים פחות נוחים שפגעו ביהודי המדינה והטילו עליהם גזרות ומיסים קשים. לרוב מצבם היה מושפע מתפיסותיו והליכותיו של השליט המקומי. חלק מהחוקים מטרתם הייתה להשפיל את היהודים. לדוגמה במרקש יהודים שיצאו מהמלאח, היו חייבים ללכת יחפים וללבוש בגדים שחורים. במקומות רבים היה אסור ליהודים לרכב על סוסים כי אם רק על חמורים.

לאחר נפילת רומי והכיבוש המוסלמי במרוקו שפר מצב היהודים עד למאה ה-12, עם עליית אלמוואחידון מ-1146 עד 1269. קבוצה מוסלמית קנאית זו שאפה להכניס מתחת לכנפי האסלאם את כל בני המיעוטים במרוקו, וביניהם גם את היהודים. קהילות יהודיות רבות נהרסו. יהודים רבים ברחו לארצות אחרות ביניהם גם הרמב"ם ומשפחתו שהיגרו למצרים. דינם של מי שלא התאסלמו היה מוות ואילו גזר דינם של אלו שאכן התאסלמו היה עבודות פרך ותנאים קשים שכן הם היו "מוסלמים סוג ב'" שכונו "מוסלמים-יהודים" - בעלי זכויות מועטות משל המוסלמים האמיתיים. חלק מהיהודים שהתאסלמו חזרו ליהדות בגלוי לאחר כמה דורות.

כתגובה לרדיפות אלו חיבר הרמב"ם את איגרת השמד ליהודי מרוקו ובה הורה עליהם להתאסלם למראית עין ולקבל דת שאינה דתם, רק על מנת להישאר בחיים. כך עשו רוב יהודי מרוקו, אך בחדרי חדרים הוסיפו להיות יהודים לכל דבר. למרות התאסלמותם של יהודי מרוקו, המשיכו תושבי המדינה לפגוע בהם מדי פעם ולהטיל עליהם צווים שונים ומיסים מיוחדים. יהודים רבים היגרו מהמדינה בעקבות הפרעות והגזרות הקשות, בעיקר למצרים ולארץ ישראל שהייתה בשליטת הצלבנים. רק כאשר עלה לשלטון אבו יוסף יעקב (1269-1286), מיסד שושלת בנו מרין ששלטה עד 1465, בוטלו הגזירות שהוטלו על היהודים והם נהנו מביטחון, מחופש דת ומדו-קיום עם המוסלמים.

לאחר גירוש ספרד

עם גירוש ספרד (1492) ופורטוגל (1497) הגיע גל הגירה של יהודים מחצי האי האיברי. האוכלוסייה היהודית התחלקה לשניים 'התושבים' (אלה אשר התגוררו במשך דורות במרוקו) ו'המגורשים' ושתי הקבוצות נהנו מחופש דת מלא. השתלבותם של המגורשים בקהילות מרוקו היה קל עקב היחסים הקרובים ששררו בין המגורשים ליהודי מרוקו במשך מאות השנים שקדמו לגירוש. שתי הקבוצות היו שונות בשפתן ומנהגיהן - בין היתר בתפילות, בדיני שחיטה, ובדיני אישות. 'המגורשים' היו הגורם הדומיננטי המשכיל ובעל היוזמה הכלכלית ושמרו על השימוש בלדינו (חקיטיה) בחלק מקהילותיהם כגון טנג'יר, סאוטה ומליליה שהיו בשליטה ספרדית.

בין המאה ה-14 והמאה ה-16 גדלה אוכלוסיית יהודי מרוקו בצורה משמעותית בגלל הגירת יהודים רבים מספרד השכנה, לאחר כל אחת מהפרעות, ולאחר גירוש ספרד. רוב היהודים התרכזו בגטאות בערים בהן חיו וגטאות אלו כונו "מלאח". בעת כיבוש מרוקו על ידי האימפריה העות'מאנית שפר מצבם של חלק מהיהודים במדינה, אולם לא בכל הפעמים הצליחו הטורקים למנוע את הפרעות, שערכו התושבים המקומיים ביהודי המקום. הפרעות שהתרחשו בשנת 1864 בערים מרקש ופס , הן דוגמה לכך.

מרוקו כמדינת חסות צרפתית

בשנת 1912 הפכה מרוקו למדינת חסות של צרפת, בהסכם פס, ולמרות שהיהודים בה לא זכו לזכויות והגנה כפי שזכו להן היהודים באלג'יריה ותוניסיה, היה שיפור לטובה במצב היהודים. יהודי המגרב זכו בדרך כלל להגנת ממדינות אירופה ובעיקר צרפת, עד שהמצב השתנה עם פרוץ מלחמת העולם השנייה.

מרוקו כמדינת חסות צרפתית לא שתפה פעולה עם ממשל וישי הפרו נאצי. משנת 1912 ועד לשנת 1948 השתלבו היהודים בחיי המדינה ואף בפוליטיקה המקומית. בשנת 1947 היה רוב היישוב היהודים במרוקו, כ-73% מכלל יהודי המדינה תושבי ערים, בעיקר בערים טנג'יר,רבאט, קזבלנקה, מרקש, מקנס ופס כאשר בכל אחת מהן היו למעלה מ-15,000 יהודים. בשנת 1948, ערב הקמת המדינה חיו במרוקו כ-265,000 יהודים. בעקבות מלחמת העצמאות החלו פרעות ביהודי מרוקו, דבר שהביא רבים מהם להמלט למדינת ישראל שזה עתה קמה, וכן לצרפת וספרד השכנות מעבר לים. השלטון הצרפתי, שהתכונן לנטישת מרוקו, לא הצליח לעצור את הפרעות שנערכו ביהודים, יהודים נהרגו במהומות ורכוש רב נבזז או נהרס. יציאה המונית של יהודים ממרוקו נבעה בעיקר מהפרעות בהם אך גם מהחשש שמרוקו, לאחר שתקבל את עצמאותה, תצטרף לליגה הערבית ואז תפעל ביתר שאת נגד היהודים.

כרבע מיליון צרפתים באו בעקבות הסכם החסות להתגורר במרוקו, אנשי צבא וביטחון, אנשי מנהל ואנשי עסקים. הצרפתים הקרינו את תרבותם, ושפתם הפכה לשפה שנייה במרוקו. זאת התקופה בה גם היהדות הייתה מוכנה לשינוי ומודרניזציה שהגיעה עם הממשל הצרפתי. לפתיחת בתי ספר של "אליאנס" -כל ישראל חברים היה חלק נכבד בכך. הופעת הצרפתים הקלה גם עליהם ושיפרה את פרנסתם, מעמדם וביטחונם. המצב עמד להשתנות עם פרוץ מלחמת העולם השנייה.

תחת שלטון וישי

בתקופת מלחמת העולם השנייה רוב יהודי צפון אפריקה (אלג'יריה, תוניסיה ומרוקו) היו תחת שלטון צרפתי. (לוב הייתה תחת שלטון איטליה). היהודים במדינות תחת חסות צרפת קיוו בראשית המלחמה לקבל את הגנתה של צרפת ובמיוחד באלג'יריה שם ליהודים הייתה אזרחות צרפתית והם נלחמו יחד איתם ב-1870 ובמלחמת העולם הראשונה והיו חלק חשוב מצבא צרפת. אולם לאחר תבוסת צרפת ב-1940 וביסוס צרפת של וישי, תוכנית "הפתרון הסופי" שאפה לחסל גם את יהדות צפון אפריקה.

בתחילת המאה ה-20 האנטישמיות גאתה והתפשטה גם למושבות הצרפתיות בצפון אפריקה. באלג'יריה היה ישוב צרפתי גדול ושם הורגשה האנטישמיות בכול עוזה והתחזקה עם פרשת דרייפוס. הצרפתים האנטישמים תושבי אלג'יריה אהדו בגלוי את המפלגה הנאצית הגרמנית, והרצח הראשון על רקע זה בוצע בעיר קונסטנטין ב-5 באוגוסט 1934.

תחת שלטון צרפת של וישי ששיתפו פעולה עם הנאצים במשך מלחמת העולם השנייה בצפון אפריקה, היהודים איבדו את זכויותיהם ואת מקומות העבודה שלהם. כאשר רומל המצביא הגרמני נכנס לעיר בנגאזי בלוב הובלו יותר מ-2,000 יהודים למדבר ורבע מהם לא נראו יותר. היהודים נשלחו לעבודות כפייה ב-1941. בנובמבר אותה שנה הגרמנים כבשו את מזרח תוניסיה ו-5000 יהודים נשלחו למחנות ההשמדה באירופה או נורו במקום.

בלוב ב-1945 עם גירוש האיטלקים והניצחון במדבר המערבי על רומל הגרמני באיל - עלמין קרוב למצריים, מתפנים ראשוני המתנדבים העבריים מהבריגדה היהודית למפגש ראשון ומרגש עם היהודים בלוב. הבחורים התקבלו כגואלים ובכל מקום שהגיעו אליו ארגנו פעולות לאומיות ליהודים שהשתחררו לא מכבר ממחנות המעצר בטריפולי והיו מחוסרי כל. לראשונה הקימו בית ספר לילדים בו למדו גם עברית. אחרי הפוגרומים שהתרחשו במדינה זו ב-1945 וב-1948 31,000 היהודים שחיו בלוב עלו יחד לישראל.

גם באלג'יריה לא היו זכויות יתר ליהודים ולחיילים הצרפתיים הוותיקים, ואחד הגנרלים בזמן מלחמת העולם השנייה נתן הוראה לבנות מחנות ריכוז ליהודים. רק כאשר הגנרל הצרפתי שארל דה גול תפס את הפיקוד על הצבא הצרפתי בוטלו הנחיות אלו.

לאחר כניעת הצרפתים לגרמניה ב-22 ביוני 1940 שיתפה פעולה הממשלה הצרפתית של וישי עם הממשל הגרמני שחוקק חקיקה אנטי יהודית, שמוחמד החמישי התנגד להם. מרוקו כמדינת חסות צרפתית לא שתפה פעולה עם ממשל וישי הפרו נאצי אך מצבם של היהודים תושבי מרוקו בכל זאת הורע. עובדים רבים פוטרו ממשרדי הממשלה, יהודים לא הורשו לגור מחוץ למלאח (השכונה היהודית). ב- 1941 הופצו כרוזים בצרפתית ובערבית בשכונה היהודית, הקוראים ליהודים להתייצב למפקד בעירייה שמטרתו הייתה לרשום את רכוש היהודים. אחרי המפקד שנערך בעיר מוגדור (Mogador, אסואירה), כתב פקיד עירייה בכיר שהוא מרוצה שהכול עבר ללא התנגדות מצד היהודים. נרשמו 153 בעלי רכוש, הרכוש הכללי נאמד ב-55 מיליון פרנקים צרפתיים.

המלך מוחמד החמישי התנגד לקבלת חוק מעמד היהודים שנכנס לתוקפו ב-3 באוקטובר 1940 בארצות בהם היה שלטון וישי, ולכן יהדות מרוקו נפגעה פחות מן הרדיפות נגד יהודים ביחס באזורים אחרים של שלטון וישי. עם זאת המלך לא הצליח למנוע פוגרום בקזבלנקה בהשראת הגסטאפו ב-15 בנובמבר 1942.

העלייה ממרוקו

אחרי שואת אירופה הופנו הזרקורים אל היהדות הצפון אפריקאית ובמיוחד אל היהדות המרוקאית, שהייתה הגדולה מבין קהילות יהדות צפון אפריקה. בשנים אלה החמיר מצבם של יהודי מרוקו בשל התגברות הטרור במדינה והיחס העוין כלפי היהודים מצד האוכלוסייה המקומית. המצב החריף אף יותר מאז 1947, עם הכרזת האו"ם על הקמת מדינת ישראל. בערים שונות במרוקו רצחו ופצעו קנאים לאומנים ביהודים כנקמה על הפגיעה באחיהם בארץ ישראל. הפרעות הגבירו את קצב העלייה, ובין השנים 1948 ל1951 עלו לישראל כ-28,000 יהודים ‏‏[1]. בשנת 1956, עם חזרתו של מוחמד החמישי, ובהמשך עם הכרזתה של מרוקו כמדינה עצמאית, קיבלו היהודים זכויות מלאות. אך בעקבות לחצי הליגה הערבית משנת 1959 נאסרה עזיבתם אם בכוונתם לעלות למדינת ישראל, ועיקר העלייה הייתה בלתי חוקית, באמצעות המחתרת היהודית במרוקו דרך מדינות צרפת וספרד. עד שנת 1967 עזבו את מרוקו 250,000 יהודים, חלקם לאירופה ולמדינות צפון אמריקה, וחלק גדול מהם עלה למדינת ישראל.

העלייה ממרוקו לישראל נתקלה בקשיים שונים שאפיינו אותה. פערי תרבות ויחס מפלֵה הביאו לצורך במחאה, שהביאה בהמשך לשינוי המפה הפוליטית בישראל

לפני הקמת המדינה

עם התגברות ההשפעה הצרפתית על מרוקו בראשית המאה ה-20 נוצר מצב חדש. יהודי מרוקו נרשמו לבתי ספר צרפתיים קבלו חינוך צרפתי והשתלבו בתרבות הצרפתית עד 1940 כאשר חוקי וישי שינו את המצב ונאסר על היהודים ללמוד בבתי ספר צרפתיים. אחרי המלחמה והקמת מדינת ישראל מספר רב של משפחות יהודיות בעידודם של הארגונים הציוניים יהודים עזבו את מרוקו ועלו ארצה באופן חוקי באישור הצרפתים. בעקבות המלחמה צעירים רבים מיהודי מרוקו עלו לארץ בדרכי פעולה נועזות והצטרפו לשורות גח"ל הלוחמים במלחמת העצמאות

לאחר הקמת המדינה

עם הקמת מדינת ישראל יהודי מרוקו שהיו ציונים ברובם ובעלי הכרה דתית לאומית עמוקה התעוררו כמו בארצות אחרות לעלייה ארצה, התנאים החיצוניים במרוקו המריצו את השאיפה לעליה. לאחר הקמת מדינת ישראל החמיר מצבם של יהודי מרוקו בשל התגברות הטרור במדינה והיחס העוין כלפי היהודים מצד האוכלוסייה המקומית.

פרעות אוג'דה וגי'ראדה

המצב החריף אף יותר מאז הכרזת האו"ם על הקמת מדינת ישראל בכ"ט בנובמבר. התנועה הלאומית המרוקאית נושאת דגלה של הליגה הערבית הסיתה כנגד היהודים כאשר העיתונות הלאומנית המרוקאית (העיתון "אל עאלם" במיוחד) משמשת שופרה. מספר ימים טרם פרצו הפרעות כבר נשמעו איומי רצח כלפי יהודים, וביום הטבח, ה 7 ביוני 1948, לא הופיעו עובדים ערביים לעבודה אצל מעסיקיהם היהודים. 44 יהודים נטבחו, ועוד 55 נפצעו בידי ערבים ביום ההוא בערים אוג'דה וג'יראדה שבמרוקו הצרפתית. 35 ערבים הועמדו לדין בפני בית דין צבאי צרפתי בקזבלנקה בעקבות הטבח. 2 נאשמים נידונו למוות, 2 לעבודות פרך לכל חייהם, והנותרים, לעונשים שונים[2].

בשנת 1954 שבו ונערכו פרעות ביהודי מרוקו רכוש רב נשדד ובתי ספר כל ישראל חברים הועלו באש. פרעות אלה הגבירו את קצב העלייה.

מדיניותו של מוחמד החמישי

עם חזרתו של מוחמד החמישי מהגלות הוא החליט שהוא רוצה את היהודים במרוקו גם אחרי קבלת העצמאות, ב-1956 נעשתה מרוקו עצמאית ויהודיה נעשו אזרחים בעלי זכויות שוות. המלך היה מוכן לשלב את היהודים בשלטון ולתת להם תפקידים מכובדים.

הליגה הערבית שהחלה לפעול במרוקו השפיעה על המפלגות במרוקו וגרמה לאנטישמיות וכן הסירוב של השלטון המרוקני להכיר במדינת ישראל הביאו את מיעוטי היכולת מקרב האוכלוסייה היהודים לבקש לעזוב בהקדם את מרוקו. בעקבות הבריחה ההמונית, שלא הייתה לרוחה של ממשלת מרוקו, הציונות הוצאה אל מחוץ לחוק והיא הוגדרה בשנת 1959 כפשע חמור ויהודי מרוקו נאלצו לאחר איסור העלייה לצאת מהמדינה לכיוון ספרד וצרפת בדרך הים בלבד.

לאחר איסור העלייה מספר רב של ארגונים בינלאומיים התארגנו עם ממשלת ישראל כדי לעשות כל מה שאפשר אצל שלטונות מרוקו לאפשר ליהודים תושבי מרוקו לעזוב את המדינה. כל הנציגים של הארגונים היהודים בעולם הצליחו בדרך זו או אחרת לקשור קשרים טובים עם השלטונות המרוקאים אך לא הצליחו לשכנע את המרוקאים לאפשר ליהודים לצאת. יחד עם זאת, ישראל שלחה לצפון אפריקה עשרות פעילים אנשי מוסד שפעלו במסגרת מבצע (מסגרת") וארגנו את העלייה הבלתי לגלית, אל ה"מסגרת" הצטרפו גם צעירים מקומיים רבים.

  • בין השנים 1948 - 1955 יצאו את מרוקו 70,000 יהודים
  • בין השנים 1955 - 1961 יצאו את מרוקו 60,000 יהודים
  • בין השנים 1961 עד 1967 יצאו את מרוקו 120,000 יהודים.
  • מלחמת ששת הימים ב-1967 הביאה להגירת יהודים ממרוקו לארצות הברית, קנדה וצרפת.

אסון ספינת המעפילים "אגוז"

בשנת 1961 ספינת המעפילים "אגוז" עליה היו 44 מעפילים, טבעה בים בדרכה לישראל.

אחרי טביעת האוניה לחץ גדול הופעל על מרוקו ונחתם הסכם סודי עם המלך חסן השני והחלה יציאה מאסיבית של יהודים מנמל קזבלנקה ממרוקו בארגונו של הגנרל אופקיר, חלק מהיהודים עלו לישראל וחלקם היגרו לצרפת ולמדינות אחרות.

השתלבות יוצאי מרוקו במדינת ישראל

העלייה ממרוקו לישראל נתקלה בקשיים מיוחדים שאפיינו רק אותה. העולים החדשים ששוכנו במעברות, הביאו עימם אורחות חיים ומחשבה שלא היו מובנים לרבים מעולי אירופה, במיוחד התלוננו הקולטים על המזג "המרוקאי" הגורם להתנגשויות עם שכנים בעלי תרבות שונה ובעלי מזג שונה. מכאן כינוי הגנאי הסטריאוטיפי שהודבק לבני העלייה - "מרוקו סכין".

פער התרבויות ואפליה גלויה וסמויה גרם לתסיסה במעברות ברחבי הארץ. כבר בשנים הראשונות לקום המדינה, עם כינונה של מדיניות פיזור האוכלוסין, החלו ניצנים של מאבק כנגד הגורמים המיישבים, אשר ניסו להלחם בתופעת עזיבת ישובי הספר. המעבר של מזרחיים רבים מן הכפר שבספר הישראלי אל העיר ודחיית אורח חיים חקלאי, הצביעו על סירובם להשתתף במפעלים הפרודוקטיביים וייהוד הארץ שהמדינה הועידה להם, ועל אסטרטגיה פעילה של התמודדות עם תהליכי הבידול והסוציאליזציה שהנהיגה המדינה בשנות החמישים.

המדיניות המפלה הובילה, בין השאר, למחאה אקטיבית אשר שני ביטוייה הבולטים היו ב"אירועי ואדי סאליב", בהנהגתו של דוד בן הרוש על רקע הקיפוח המתמשך והקמתה של תנועת "הפנתרים השחורים". הם הציבו לעצמם מטרה: קידום מצבם החברתי. נלחמו בעקשנות כדי לתפוס את מקומם בחברה הישראלית. שמונה עשרה שנים לאחר האירועים, בואדי סלים בשנת 1977 הצליחו יוצאי צפון אפריקה להשמיע את קולם הברור בפוליטיקה הלאומית, במהפך של 1977 בא לידי ביטוי בצורה גלויה לעין כוחם הדמוגרפי של המזרחיים. הם הצליחו ולהעלות לשלטון את תנועת הליכוד בראשות מנחם בגין, ולהדיח מן השלטון את הממסד של מפא"י. במסגרת חילופי שלטון זה חשו רבים מבני הדור הראשון והשני של יוצאי ארצות האסלאם ("ישראל השנייה") כי עתה ניתן להם פתחון פה, וחלק בהנהגת המדינה, שנמנע מהם במשך כל שנות שלטונה של מפא"י.

המחתרת היהודית במרוקו

המחתרת היהודית במרוקו היא ארגון חשאי אשר פעל במסגרת "המוסד לתפקידים מיוחדים" בין השנים 1956-1964. מטרת המחתרת הייתה להביא לעלייתם של יהודי מרוקו למדינת ישראל ולהקים במרוקו מחתרת יהודית להגנה עצמית. מחתרת זו כונתה "המסגרת" והורכבה ממספר שלוחות - הגנה ("גונן"), מודיעין, העורף הציבורי ("גרקו"),שלוחת העלייה ("מקהלה") ושלוחת תנועות הנוער החלוציות ("מחול"). עיקר פעילותה של המחתרת היהודית במרוקו הייתה בענייני עליה.

רקע

תנועת הציונות במרוקו

התעוררות התנועה הציונית במרוקו החלה בשנת 1900, רבני מרוקו ומנהיגי ההקהילה היהודית בה החלו כותבים להרצל ודנים עימו בסוגיות בעניין הציונות. ראשי יהדות מרוקו ביקשו להצטרף לתנועות הציונות בעולם ולקשור את גורלם עמם.כבר אז שאפו לעזור בכל כוחם בבניין מפעל הציונות. בקונגרס החמישי הודיע הרצל על הקמת סניפים להסתדרות הציונית בצפון אפריקה אך הייתה זו פעילות ארגונית גרידא ללא ביסוס אידאולוגי. החל משנת 1921 השתתפו ראשי הציונות במרוקו בקונגרסים הציוניים, אולם כיוון ששפת הקונגרסים הייתה יידיש או גרמנית והנהלת הציונות לא טרחה לתרגם ולהסביר לצירים את נושאי הדיון או תכניו, הייתה זו השתתפות סבילה בלבד. ראשי תנועת הציונות לא ייחסו חשיבות מרובה לפעילות הציונית בצפון אפריקה ולכן לא שיתפו יהדות זו בהכרעות. הפעילות הציונית במרוקו נתקלה בקשיים נוספים שנבעו ממספר תחומים- א. ניכור לשוני והיעדר חומר הסברה בעברית או בצרפתית- ראשי ההסתדרות הציונית היו כולם יוצאי אירופה ושפתם הייתה יידיש או גרמנית. ב. ראשי ההסתדרות הציונית ראו בתנועות הציוניות במרוקו ביטוי דתי ומחסום בפני התבוללות ולא כתנועה אידאולוגית אמיתית. ג. השלטון הצרפתי אשר לא עודד פעילות ציונית והקשה על הקשר בין הגופים.

הקשר בין יהדות מרוקו לתנועה הציונית ולישוב היהודי בארץ-ישראל נותק עם פרוץ מלחמת העולם השנייה. הקשר חודש בשנית עם נחיתת כוחות הברית בחופי צפון אפריקה והמפגש עם קצינים יהודיים ושליחים מישראל. המפגש המחודש שנוצר לא נותק עוד והביא בהדרגה לעליית יהודי מרוקו לישראל.

העלייה ממרוקו עד להקמת המסגרת

92 אלף יהודים עלו ממרוקו לישראל מהקמתה ב-1948 ועד ל-27 בספטמבר 1956, המועד בו הוציאו שלטונות מרוקו צו רשמי על הפסקת ההגירה היהודית. רובם המכריע של העולים, 56 אלף נפש, הגיעו עת החלה המחתרת את פעילותה בשנים 1955-1956. עם ההכרזה על הקמת מדינת ישראל נראה היה כי יתחיל גל אדיר של עליה בעקבות הדחף הדתי של יהודי מרוקו להגיע לארץ הקודש בשילוב עם הפחד מהציבור הערבי במרוקו. אולם, התנגדותה החריפה של צרפת שמה מכשול בפני יהודי מרוקו ומנעה את עלייתם ארצה. הנציב הצרפתי אלפונס ז'ואן תיאר זאת כך: "זוהי מין תנועה של דחף ומיסטיות וגם של פאניקה אשר דוחפת את היהודים אל מחוץ למלאחים שלהם [...] ואינני חושב כי מוגזם לומר שאילו לא נעשה ניסיון לעצור אותה היו יוצאים לפלשתינה 200,000 מתוך 250,000 יהודי מרוקו"[1] הצרפתים ניסו לעצור את תנועת העלייה ובשלב מסוים אף זכו בשיתוף פעולה מצד השלטון הישראלי, בו היו חילוקי דעות בין התומכים בעלייה ההמונית למתנגדים לה.

החל מ- 1954 ובייחוד במהלך 1955-1956 השתנו פני הדברים, כוונתה של צרפת לעזוב את מרוקו נעשתה ברורה ומצבם של היהודים כבר לא היה יציב כבעבר. במהלך 1955 ועד ה- 27 בספטמבר 1956, המועד בו הוציאו שלטונות מרוקו צו רשמי על הפסקת ההגירה היהודית, עלו לישראל כ- 56,000 מיהודי מרוקו, יותר מבכל השנים עד לתקופה זו יחד.

הקמת "המסגרת"

בשנותיה הראשונות, החלה מדינת ישראל בצעדים לקראת העלאת היהודים ארצה. בחודש יולי 1954, הוטל על "המוסד" בשיתוף עם מחלקת העלייה של הסוכנות היהודית, להקים במרוקו מחתרת יהודית להגנה עצמית ולעלייה לישראל.

תקופת המחתרת החלה באוקטובר 1955 עם הגעתה של המשלחת הראשונה של "המוסד". בנובמבר 1955 הוקמו החוליות הראשונות של השלוחה להגנה עצמית - "גונן" ובינואר 1956 הוקמה המחתרת היהודית בצפון אפריקה ששם הצופן שלה היה "המסגרת". ב"מסגרת" פעלו זה לצד זה שליחים ישראלים וצעירים שגויסו מקרב תנועות הנוער החלוציות ובוגריהם מתוך יהודי מרוקו. פעילי "המסגרת" היו נתונים בסכנה ולעתים קרובות נאסרו ואף נחקרו בעינויים. בתחילת דרכם לא היה ברור לשליחים מה צפוי להיות אופי עבודתם, היקפה ואופן יצירת הקשרים עם הקהילות היהודיות ברחבי מרוקו. הסכנות היו רבות והעתיד היה מעורפל. לימים, נוצרה "המסגרת", אשר גייסה לשורותיה מאות צעירים מכל רחבי קהילות מרוקו. השנים 1955-1956 נחשבות לשנות ההתארגנות וההכנה, בשנים אלו ביססה המסגרת את פעילותה ואת הקשרים שישמשו אותה בשנים הבאות. כמו כן צברה המחתרת ניסיון לקראת התקופה המאוחרת יותר, בה תיאלץ לפעול במצב סבוך יותר עם יציאתה של צרפת ממרוקו וקבלת עצמאותה. עם פרוץ המאבק על עצמאותה, החלה מרוקו להתקרב אל העולם הערבי ואל הליגה הערבית. התקרבותה הביאה לשינוי ביחס ליהודים והאנטישמיות בה גברה. בשנת 1956, נסגרו שעריה של מרוקו בפני יציאת יהודים והעבודה הגלויה של מחלקת העלייה בסוכנות היהודית הופסקה בצו השלטון ושליחיה יצאו מן המדינה.

עם סיומה של הפעילות הגלויה של אנשי הסוכנות היהודית, התחזקה חשיבותה של פעילות "המסגרת" הן בצורך להגנה עצמית והן בהתארגנות להמשך פעילות העלייה.

בין השנים 1956-1961 ערכו חברי "המסגרת" מאות פעולות מבצעיות ביבשה באוויר ובים, שבהן הוברחו ממרוקו למעלה מ-25,000 יהודים. לאחר מכן בין השנים 1961-1964 סייעו חברי המסגרת בתכנון וביצוע של העלייה הלגאלית ו"מבצע יכין".

מבנה "המסגרת"

"המסגרת" הייתה מורכבת משלוש שלוחות עצמאיות עיקריות: 1. שלוחת "גונן" - הזרוע להגנה עצמית - שלוחה זו עסקה בארגון ההגנה על הקהילות היהודיות. 2. שלוחת "המקהלה"- שלוחה זו עסקה בהעלאת יהודים לישראל בחשאי. "המקהלה" נעזרה בשלוחת "הבלט" או "המחול" אשר פעלה בתנועות הנוער החלוציות, בעיקר בנושא העלייה ארצה. שלוחת "המחול" סייעה ל"מקהלה" באיתור מועמדים לעליה. 3. שלוחת "המודיעין" - מטרתה של שלוחה זו הייתה לספק מידע ביצועי ומדיני על מנת לשמש את שלוחת העלייה, ההגנה וצרכי המטה.שלוחת המודיעין הפעילה את שלוחת העורף הציבורי, שהורכבה מיהודים בעלי מעמד שתפקידם היה ליצור קשרים עם חוגים שונים בחברה המרוקאית. המטה הראשי של שלוחת המודיעין היה ברבאט, הבירה המנהלית של המדינה.

פעילות העלייה בחסות "המסגרת"

עיקר פעילות "המסגרת" הייתה בקידום העלייה לישראל, בייחוד לאחר הוצאת צו השלטון אשר אסר את המשך ההגירה לארץ. את פעילות העלייה של יהודי מרוקו על ידי המסגרת ניתן לחלק ל-3 תקופות עיקריות:

תקופת העלייה החוקית: 1948-1956

מיום הקמת המדינה ועד לצו האוסר את יציאת היהודים לישראל, עלו כ-92 אלף מיהודי מרוקו לישראל. בתקופה זו, העלייה התבצעה בעיקר באמצעות מחלקת העלייה של הסוכנות היהודית,"קדימה", אשר ריכזה את היהודים במחנות עלייה זמניים והעבירה אותם לישראל דרך צרפת. בתקופה זו הועלו היהודים בכפוף לתקנות הגבלה כלליות רשמיות, שפירסמה ישראל, תחת העקרונות הבאים: 1. 80 אחוז מהעולים מארצות צריכים להיבחר מבין המועמדים לעליית הנוער, חלוצים, גרעינים התיישבותיים, בעלי מקצוע עד גיל 35 ומשפחות שבהם המפרנס הוא עד גיל 35. 2. המועמדים הנ"ל פרט לבעלי מקצוע ובעלי אמצעים לשיכון עצמי, צריכים להתחייב בכתב לעבודה חקלאית למשך שנתיים ימים. 3. אישורים למועמדים הנ"ל יינתנו רק לאחר בדיקה רפואית יסודית ובהשגחת רופא מן הארץ."[2] בתקופה זו שלטה צרפת במרוקו והתנגדה לעליית יהודים מסיבית לישראל, מסיבות רבות. הצרפתים ניסו לעצור את תנועת העלייה והנהיגו מדיניות של מכסות שקבעה מכסה לרישיונות ההגירה שניתנו ליהודים המבקשים לצאת ממרוקו. הגבלות אלו, הן מצד השלטונות הצרפתים והן מצד השלטונות בישראל מנעו מיהודים רבים לעלות ארצה במהלך שנים אלו.

תקופת העלייה הבלתי לגאלית: 1957-1961

לאחר שההגירה היהודית וכל פעילות ציונית נאסרו לחלוטין במרוקו, החליטו ממשלת ישראל, הסוכנות היהודית ו"המוסד" לפעול נמרצות לעליית היהודים שנותרו. תקופה זו כונתה גם "העלייה ב'". בשנים אלו עלו לישראל כ- 30,000 יהודים בעזרת שלוחות "המסגרת" ובעיקר שלוחת "המקהלה" בצל סכנה גדולה לחייהם. האירוע המכונן בתקופה זו היה אסון טביעת ספינת המעפילים "אגוז" בלילה שבין ה- 10 ל-11 בינואר 1961 כשעל סיפונה 43 עולים ואיש המוסד חיים צרפתי. לאחר טביעתה, ובתכנונם והדרכתם של אנשי "המסגרת" הופצו במרוקו כרוזי מחאה במבצע "בזק" הדורשים את שחרורם של יהודי מרוקו. בעקבות הפצת הכרוזים נאסרו, נחקרו ועונו באכזריות רבים מחברי "המסגרת". על אף האסון הכבד ותוצאותיו הקשות החלה מנשבת רוח חדשה של ביטחון עצמי, כבוד וגאווה בקרב יהודי מרוקו.

 הספינה "אגוז" ומבצע "בזק"

הפגלותיה של הספינה "אגוז" ומבצע "בזק" שהתקיים מיד לאחר אסון הטביעה מהווים פרק מיוחד בתולדות העפלת יהודי מרוקו לישראל. הספינה "אגוז" נשכרה בג'יברלטר מבעל מספנה סקוטי. מהפלגתה הראשונה ועד לזו האחרונה העבירה "אגוז" מאות יהודים ממרוקו לג'יבלרטר. סיפונה של ה"אגוז" הכיל בכל הפלגה בין 40-45 נפש ואת כל הפלגותיה ליווה איש "המסגרת" אשר קיים את קשר האלחוט עם פריז וג'יבלרטר. על אף קיומם של תחקירים ומחקרים רבים, לא הצליחו לגלות עד לעצם היום הזה הסבר חד משמעי לנסיבות טביעתה של הספינה. בעקבות הטביעה ועל מנת לתת פורקן לריגשות העלבון והמרי של יהודי מרוקו, בחרה "המסגרת" לפתוח בצעדי מחאה כנגד התנהגות השלטון, על ידי הפצת אלפי כרוזים ברחבי מרוקו הקוראים ליציאה חופשית של יהודים ממרוקו- מבצע "בזק". צעד זה נועד לעודד את רוחם של היהודים אך מחירו היה רב ולאחריו נעצרו רבים מחברי המחתרת ונחקרו בעינויים.

תקופת העלייה ג'- "מבצע יכין": 1961-1964

"מבצע יכין" כונה גם העלייה ג' והחל ב- 28 בנובמבר 1961 ובמסגרתו עלו עד לשנת 1964 כ- 80 אלף מיהודי מרוקו. השם "יכין" היה שמו של אחד משני העמודים המרכזיים שתמכו בהיכל בית המקדש שבנה שלמה המלך וראו בעלייה זו כאחד מעמודי התמיכה המרכזיים של העם בישראל. בשונה מקודמתה, עלייה זו נעשתה במסגרת הסכם מסודר וחוקי. העלייה הייתה באישור השלטונות ולא נעשתה עוד בתנאי מחתרת מסוכנים. לאחר שנים של ניסיונות כושלים להידברות עם השלטון והמלך, החל בקיץ 1961 דיון רציני עם בכירי השלטון בדבר מתן רשות ליהודים להגר. המשא ומתן הסתיים בהצלחה וניתנה ליהודים הבטחה לאפשר לעשרות אלפי יהודים לצאת תוך מספר חודשים. לפי ההסכם שהושג הורשו היהודים לצאת ממרוקו ולהגר ממנה בתנאי שיעדם המוצהר אינו ישראל והגוף המטפל בהגירה אינו גוף ציוני, אלא ארגון ההגירה הבינלאומי היא"ס שייסדה הקהילה היהודית בארצות הברית - H.I.A.S - The Hebrew Sheltering & Immigrant Society. במסגרת הסכם זה שולם בעבור כל עולה "כופר" 50 דולר. פעילי "המסגרת" איפשרו עלייה תחת חסותה של היא"ס עד לאמצע שנות ה-60. ההסכם יצא אל הפועל תוך העלמת עין של השלטונות שלא עיכבו מתן דרכונים קולקטיביים והעניקו אותם לפי פניית העולים ללא בעיות מיוחדות. אחת הבעיות העיקריות במבצע הייתה לאתר היהודים אשר היו מעוניינים לעלות לארץ והוחלט לבצע מפקד בקרב הקהילות. ההערכות הסוכנות היו כי מדובר בעלייה של עשרות אלפי עולים בסך הכל. אולם מעבר לכל ציפייה המבצע נמשך שנים אחדות ובמהלכו עלו לעתים יותר מעשרת אלפים עולים בחודש אחד!

מאז הקמת המדינה ועד היום עלו לארץ קרוב לרבע מיליון יהודים - העלייה הגדולה ביותר של יהודים מארץ מוסלמית. כיום, נותרו במרוקו מעטים שעדיין לא היו מוכנים לעלות ולעזוב את ביתם.

 קליטת יהודי מרוקו בישראל

לאחר עלייתם נתקלו יהודי מרוקו בקשיים רבים ובראשם הטענה בדבר קיפוח על רקע עדתי המלווה את החברה הישראלית מאז ועד היום.

כור ההיתוך

הקושי העיקרי בעליות מכלל הארצות, וממרוקו בפרט היה גישת "כור ההיתוך", אשר באה לידי ביטוי ביחס עוין ומזלזל מצד האוכלוסייה הוותיקה בארץ. ברוח גישה זו לקליטת עלייה, שהייתה מקובלת בשנות ה-50, הופעל לחץ על העולים לוותר על סמלים וערכים מסורתיים שהביאו עמם מארצות מוצאם מתוך כוונה לעודד אותם לאמץ את ערכיה וסמליה החדשים של החברה הישראלית. מדיניות "כור ההיתוך" חדרה לכל תחומי חייהם של העולים, החל ממעורבות בהפנייתם למסגרות התיישבות ולענפי תעסוקה וכלה בהתערבות בהיגיינה האישית של גופם. מעורבות זו פגעה במסגרת המשפחתית שהייתה מוכרת לעולים כל חייהם וערערה את סמכותו של ראש המשפחה, אשר במרוקו לא היה עליה עוררין.

 הקשיים הכלכליים של העלייה ממרוקו

העולים ממרוקו שוכנו עם הגעתם ארצה בעיקר בישובים בפריפריה. המיתון הכלכלי ששרר בתקופת הגעתם של העולים האריך את משך שהותם במעברות ופגע ביכולתם להשתלב בצורה חלקה בכלכלת המדינה. עד היום, רבים מתושבי הפריפריה הינם עולים ובני עולים מצפון אפריקה בכלל וממרוקו בפרט. מדיניות חלוקת המשאבים בין הפריפריה לבין המרכז בכל שנות המדינה לא הצליחה לצמצם את הפערים וליצור שוויון הזדמנויות בין האזורים.

 הבעיה העדתית

החברה הישראלית והנהגתה היהודית בארץ, שמוצאן באירופה המערבית, התייחסו לבאים ממרוקו כאל מי שמגיעים מתרבות נחותה ופרמיטיבית. העולים חשו כי התקשורת והחברה הישראלית נוהגים כלפיהם בגזענות וכדוגמה לכך הביאו את הכינוי "מרוקאים" או "מזרחיים" שיוחס להם, בעוד שבארצות מוצאם הם כונו "יהודים". העולים נשלחו ממחנות העולים למעברות כפתרון זמני עד לקבלת דיור קבע. התמשכות השהות במחנות האוהלים והפחונים השפיעה מאוד על העולים החדשים והותירה בהם תחושות קשות אשר יצרו את הבעיה העדתית. האליטה האשכנזית שפטה את יהדות מרוקו על פי העוני, הבערות וחוסר היכולת להשתלב בחברה הישראלית והתעלמה מן המסורת, התרבות והאידאלים שהביאה עמה. הבוז של החברה הישראלית פגע בעולים אף יותר מהעוני ורגשות הקיפוח הגיעו לשיא במהומות ביולי 1959 בואדי סאליב. בשנות ה- 60 התקשו העולים ממרוקו להשתלב בחברה בארץ בעיקר בתחום התעסוקה וההשכלה עקב קשיי השפה והבדלי התרבות ולפיכך התקשו לצאת מן העוני והמצוקה בהם היו שרויים. תחושות הקיפוח, ההשפלה ואי הצדק המשיכו לתסוס בעקבות קשיי השתלבות אלה והתפרצו עם הקמת ארגון "הפנתרים השחורים". בהמשך הובילה קהילת מרוקו גם לשינויים פוליטיים ומדיניים ובכלל זה המהפך השלטוני בשנת 1977 אשר העניק לראשונה את השלטון למפלגת הליכוד בראשות מנחם בגין, הצבעה אשר נתפסת כהצבעת מחאה. מאוחר יותר בשנת 1984 הוקמה מפלגת ש"ס (בשמה המקורי "התאחדות הספרדית העולמית שומרי תורה") מתוך שאיפה להקים מפלגת חרדית ספרדית אשר תשתחרר מהזרם האשכנזי ותביא לכך שלא תהיה אפליה בין הזרמים.

השפעת פעילות "המסגרת" והעלייה החשאית על הקשר בין יהדות מרוקו לישראל ולציונות

המחתרת היהודית במרוקו היוותה נדבך חשוב בתנועה הציונית וכלל יהודי מרוקו חשו זיקה מיוחדת לאתוס הציוני בגילוי זה של תעוזה וגבורה. על פי ד"ר ירון צור "המסגרת הולידה טיפוס רביעי של פעיל ציוני: צעיר הדומה מבחינת האינטנסיביות של פעילותו לפעיל התנועה החלוצית, אך נבדל ממנו בכך שלא עלה תוך זמן קצר לארץ ישראל. המאמצים שהשקיע "המוסד" בתיאום עם תנועות הנוער החלוציות ובהכשרת פעילים ל"מסגרת" היו ללא תקדים בתולדות הכשרת הקאדרים הציוניים לפעילות במרוקו... "המסגרת" הפכה גם מנוף להתקדמותם של צעירים אלה עם עלייתם ארצה". הפעילות בשירות הארגון תרמה תרומה מכרעת לקירובם של יהודי מרוקו לתנועה הלאומית הציונית ולשילובם בחברה הישראלית. העובדה שהעלייה ממרוקו הופקדה בידי "המוסד" והסוכנות היהודית הובילה לתהליך א-פוליטיזציה וכן להאדרת העוז של העולים והעוסקים במלאכת העלייה. הדבר ייצר אתוס של מעפיל ציוני בדומה לתקופת העפלה טרם הקמת המדינה וסייע בהעלאת דימויים של העולים ושל הקהילות מהן באו.

השתלבות העולים ממרוקו בישראל כיום

קהילת יוצאי מרוקו בישראל הינה ללא ספק אחת המשפיעות בשלטון הארצי והמקומי ובכל תחומי התרבות והרוח- באקדמיה, במדע, בהנהגה הדתית, בספרות, באמנות ובזמר העברי. כמו כן העולים היו שותפים לפיתוח 111 יישובים בכל רחבי הארץ בעיקר בנגב ובגליל. קהילת יהודי מרוקו מונה כיום מעל ל-750,000 נפש והצליחה להתערות בחברה הישראלית. התרבות המרוקאית הינה חלק בלתי נפרד מן הישראליות ועדות לכך ניתן למצוא בחגיגת המימונה אשר הפכה למעין חג רשמי בישראל.

הערות שוליים

  1. ^ דו"ח ירבלום (ינואר 1949) מתוך ירון צור, קהילה קרועה יהודי מרוקו והלאומיות 1943-1954, עמ' 253
  2. ^ מתוך ירון צור, קהילה קרועה יהודי מרוקו והלאומיות 1943-1954, עמ' 322

ראו גם

לקריאה נוספת

  • ירון צור, קהילה קרועה, יהודי מרוקו והלאומיות, 1943-1954, עם עובד, 2001.
  • אנייס בן-סימון, חסן השני והיהודים, סיפור העלייה החשאית ממרוקו, ידיעות אחרונות, 1993.
  • מאיר קנפו, המחתרת היהודית במרוקו 1955-1964, מערכות, 2001.

MOROCCO TO THE JEWISH TRAVELER:

  1. CHABAD  חב"ד
  2. CONTACT INFO יצירת קשר
  3. GEOGRAPHY גיאוגרפיה
  4. HOSPITALITY & KOSHER ACCOMMODATIONS אירוח כשר
  5. IMPORTANT MOROCCAN RABBIS רבנים חשובים
  6. JEWISH AGADIR יהדות אגדיר
  7. JEWISH CASABLANCA יהדות קזבלנקה
  8. JEWISH CEMETERIES בתי קברות יהודיים
  9. JEWISH HISTORY הסטוריה יהודית
  10. JEWISH MOROCCO יהדות מרוקו
  11. KASHRUT AUTHORITIES ארגוני כשרות
  12. KOSHER PRODUCTS LIST  רשימת מוצרים כשרים
  13. KOSHER RESTAURANTS מסעדות כשרות
  14. MAP OF MOROCCO מפת מרוקו
  15. MIKVAH מקווה
  16. MOROCCAN KOSHER RECIPES מתכונים מרוקאיים
  17. SYNAGOGUES בתי כנסת
  18. GENERAL INFORMATION מידע כללי
  19. מרוקו למטייל הישראל

 

 
 


Custom Search
 
KOSHER DELIGHT - YOUR JEWISH ONLINE MAGAZINE! כושר דילייט - מגזין החדשות והמידע מהעולם היהודי ומישראל, כולל מסעדות כשרות, בתי כנסת ועוד ועוד
Visit Hotel King David Prague, A 5*, Kosher LeMehadrin Hotel
PRAGUE KOSHER HOTEL ***** KING DAVID
www.hotelkingdavid.cz/

Zikit Translation Services

ZIKIT TRANSLATION SERVICES , שירותי תירגום, שרותי תירגום, שירות תרגומים, שירות תירגומים, שרות תרגום, תירגום, תרגום, תירגום מסמכים, תירגום תעודות, תרגום טכני, תירגום טכני, תרגום, תרגומים מעברית לאנגלית, תרגומים מאנגלית לעברית, תרגום עברי אנגלית אנגלי עברי -  זיקית שירותי תרגום

www.zikit.org


THE HOLOCAUST - THE SHOAH
THE JEWISH HOLOCAUST
THE HOLOCAUST - THE SHOAH
THE HOLOCAUST - THE SHOAH

Advertise with Us!

KD Kosher Recipe Collection
Send us your 
Kosher Recipe!


COMPREHENSIVE WORLDWIDE JEWISH SEARCH: JEWISHKD.COM Comprehensive Worldwide Jewish Search