התאומות היו מאושרות. הכול הלך ממש לפי התוכנית. מסיבת
כיתה כל כך מוצלחת לא נראתה הרבה זמן.
לקראת סוף שנת הלימודים, תכננו הבנות מאורע שאפתני, לחגוג
יחד הן את סיומה המבורך של שנת הלימודים והן את בת המצווה
הממשמשת ובאה.
לכן הן ביקשו, וקיבלו, אישור לעשות מסיבה בחצר, בבריכה, עם
כל ילדי הכיתה.
מדובר בבריכת פלאסטיק מרווחת, היכולה להכיל בקלות שלושים
ילדים, אמנם צפופים אך בהחלט מאושרים. אח"כ המים מובלים
בצנרת מיוחדת להשקיית הגינה, כך שיש כאן גם כיף לא נורמאלי
וגם מסר חינוכי אקולוגי. בכל זאת, ירוקים לא?
גם מקומם של ההורים לא נפקד, כל אחד הביא משהו, וחגגנו
במסיבה למיטיבי לסת, כדרכנו , תוך פזילה מודאגת לכיוון
הילדים שהשתוללו כדבעי בבריכה החמימה.
עמדתי בצד, בקבוק בירה קרה בידי, מקשיב בחצי אוזן ליושב
ראש וועד ההורים הכיתתי, ומוודא באופן כללי שכל ההתרחשות
תתבצע כיאות, ללא הפתעות.
אז נשמעה צפירת מכונית מעבר לגינה, הסתכלתי וראיתי ג'יפ
גדול ושחור, ממנו מישהו נופף לי במרץ. זיהיתי את אחד האבות
מהכיתה, וכיוונתי אותו בידי לעבר חנייה סמוכה לבית. אולם
הרכב לא זז, והוא המשיך לנופף לי בידו בתזזית.
הבנתי שמשהו לא בסדר, ומיהרתי לרכב. האבא הפטיר חסר
נשימה.. היא מאחורה, מהר, אני חושב שהיא נגמרת לי... תעשה
משהו דוקטור, אני מתחנן...
פתחתי את הדלת האחורית בתנופה, שם שכבה ליידי, כלבת לברדור
יפהפייה בת שנתיים, בצבע חום שוקולד נדיר, כשהיא מתנשפת
בכבדות, פרוותה מלאה בחול, ופיה מלא בקצף. הנחתי יד על
גווה והרגשתי מייד כי הכלבה ממש בוערת בין אצבעותיי. ללא
דיחוי קפצתי לרכב, ואמרתי לעידו, סע מייד למרפאה!!
ומה עם המסיבה? רק אז שמתי לב כי במושב הנוסע ליד הנהג
יושבת ילדה מלאכית יפהפייה...
יצאתי מהאוטו, ניגשתי לדלת, הובלתי את הילדה בבטחה לגינה,
ואמרתי ליו"ר הוועד כי אני חייב לקפוץ מייד למרפאה וכי
ייקח פיקוד על המסיבה ועל הילדים בבריכה.
חזרתי במהירות לג'יפ ושאגתי "סע"...
בדרך למרפאה התעדכנתי כי האב ובתו חזרו הרגע מחוף הים שם
רצו יחד עם הכלבה על החול החם. הם תכננו להתקלח בבית ,
להחליף בגדים ולהגיע למסיבת הכיתה של הבנות. אולם תוך כדי
ריצה שמו לב שהכלבה הפעלתנית בד"כ משתרכת לה מאחור, ולא
מדביקה אותם בריצתה. היא גם נשכבה על החול ולא הסכימה
לזוז.
עידו חשב להוביל אותה לברזייה הסמוכה, אולם הכלבה מיאנה
לקום, ולכן הוא גרר אותה ככה, עם הרצועה לרוחב החוף,
כשהפאניקה משתלטת עליו.
בשלב מסוים הוא התעשת, לקח את הכלבה על הידיים, הכניס
אותה לרכב והשכיב אותה על הספסל האחורי, ומיהר לביתנו עם
הכלבה המתנשפת בכבדות.
טוב עשית, אמרתי לו, אני חושב שכלבתך לקתה במכת חום,
ואילולי מיהרת, יכול מאד להיות שהיא לא הייתה שורדת...,
וגם כעת אני לא רגוע, אנו חייבים להגיע למרפאה לאלתר. ומה
עם המסיבה של בנותיך? ראה, הסברתי, זהו מצב חירום של פיקוח
נפש, כל שנייה עכשיו חשובה, הבנות שלי נולדו לתוך חיים של
וטרינר, הן יודעות שאנו עובדים 24 שעות ביממה, 7 ימים
בשבוע. וכשמגיעות הצרות ומקרי החירום, לא תמיד זה קורה
דווקא בשעות הקבלה המסודרות של המרפאה...., תאמין לי שהן
יבינו מדוע נטשתי אותן , לכאורה, בעת המסיבה שלהן, בכדי
להציל את כלבתך ממוות כמעט בטוח.
ובזמן הנסיעה הקצרה מביתי למרפאה הסברתי לעידו מספר דברים.
צריך לקחת בחשבון כי ישראל הינה מדינה חמה ולחה. כאשר הקיץ
בשיאו, אנו בני האדם נהנים מאד, אולם מתאימים את עצמנו
לטמפרטורות הגבוהות. אולם לכלבים שלנו עלול להיות קשה ואף
מסוכן. כשמתחשק לנו ללכת לחוף הים או לצאת לטיול ארוך
ולקחת איתנו את הכלב המשפחתי רצוי לחשוב פעם נוספת אם הוא
באמת יוכל לעמוד במשימה . החום והלחות הכבדים השוררים
בקיץ עלולים להיות שילוב קטלני לכלבה כמו ליידי. כלבים
מגזעים מסוימים רגישים באופן מיוחד עימם נמנים הגזעים קצרי
הגולגולת כמו פאג סיני, שאר פיי, בולדוג אנגלי ובולדוג
צרפתי , בוקסר, דוג דה בורדו ועוד, וכן כלבים מגזעי ענק
כמו סן ברנרד, ניו פאונדלנד, מסטינו , רוטוויילר אך גם
רטריברים כמו ליידי המדהימה יכולים לסבול קשות מהתופעה.
למעשה , כל כלב נמצא בסיכון, ודווקא הכלבים הצעירים
והחסונים, המשתובבים הרבה בחום, עלולים להתמוטט בפתאומיות,
וללקות במכת חום קטלנית.
הסימנים הראשונים שהכלב יראה הם התנשמות והתנשפות מהירה
מאד וקושי לבצע פעילות בסיסית. גרירה של רגליים אחוריות.
חום גבוה מעל 40 מעלות. לפעמים יכולים להופיע גם פרכוסים
ועוויתות, המעלים עוד יותר את חום הגוף.
לכן, עידו, טוב עשית שלא התמהמהת והבאת את הכלבה אליי
מיידית.
קח בחשבון שבעת מכת חום, יש סכנה של כשל כלייתי אקוטי,
ולכן יש לתת טיפול בנוזלים, ולצנן את הגוף במתינות, בכדי
למנוע הרס מוחלט של רקמות הגוף העדינות.
תוך כדי ההסברים הגענו למרפאה, נתתי לעידו את המפתחות,
ואילו אני נשאתי את הכלבה המעולפת על הידיים והנחתי אותה
על שולחן הטיפולים. מיהרתי לקחת מגבת גדולה, הרטבתי אותה
במהירות, וכיסיתי את הכלבה כולה. במקביל, בדקתי חום בפי
הטבעת, היא כמעט "רתחה" עם 41.3 מעלות.
הבהרתי לעידו כי טמפרטורה מעט יותר גבוהה עלולה להביא
למותה. חיברתי את הכלבה במהירות לעירוי תוך וורידי,
והתחלתי בהזלפה מתונה של רינגר לקטאט. נתתי לכלבה תרופות
שונות בכדי לייצב את מצבה, וכן גם תרופות הרגעה בכדי למתן
את הפרכוסים המפחידים שחוותה.
לאט לאט החלה הכלבה להירגע, נשימותיה נעשו סדירות ומתונות
יותר, וחום גופה החל לרדת.
לקחתי מן המקרר מספר שקיות אינפוזיה שאני מחזיק שם בדיוק
למטרה זו, והנחתי אותן מסביב לגופה החם של הכלבה, והנחתי
עליה שוב את המגבת הרטובה. גם כיוונתי את המאוורר אליה.
באותו שלב ביקשתי מעידו המודאג שירטיב את קרקפתה בפד טבול
באלכוהול, בכדי לצנן את קדירת הגולגולת בכדי למנוע בצקת
מוחית עקב החום הרב.
כאשר התייצב מעט מצבה של הכלבה לשביעות רצוני, והיא החלה
להפגין סימנים של התאוששות, ואפילו כשכשה בזנבה לאות
שזיהתה את בעליה, הרמתי טלפון לבית החולים הווטרינרי
ודיווחתי להם על מצב החירום בו אני מטפל.
ראה, אמרתי לווטרינר התורן, הכלבה זקוקה ליותר מאשר רק
נוזלים ותרופות, היא צריכה פלאזמה,והשגחה צמודה בבית חולים
להמשך הטיפול וזאת לאחר שכבר ייצבתי את מצבה הרפואי של
הכלבה, ונתתי לה טיפול חירום ראשוני.
הסברתי לעידו את המצב, והוא הסכים להחלטתי. לקחנו את הכלבה
בעדינות לרכב, השכבתי אותה שוב בנוחיות על הספסל האחורי,
ותליתי את שקית האינפוזיה על המתלה לבגדים. בזמן שעידו
הקפיץ אותי הביתה, עדכנתי טלפונית את הרופא התורן בבית
החולים הווטרינרי על הנוזלים והתרופות שהכלבה קיבלה.
הגעתי חזרה למסיבה, ועידו הפליג לו לדרכו בנהמת מנועים
אדירה.
איפה נעלמת כך פתאום, שאלו הילדות, ואני הסברתי להן על
מקרה החירום, שלא סבל דיחוי.
יושב ראש וועד ההורים הקשיב לסיפורי בפה פעור. מה, אתה
רוצה להגיד לי שאם לא היית עוזב את המסיבה בחיפזון ורץ
לטפל בכלבה היא הייתה מתה? ללא כל ספק עניתי לו, זהו מסוג
המקרים שכל שנייה היא קריטית, והמרחק בין חיים למוות נמדד
בשניות ממש.
ללא אומר ודברים ניגש האיש למנגל, והביא לי בחיוך ענק
נקניקייה מהבילה בלחמנייה עם חרדל. שאלתי אותו למה הוא כל
כך מחייך ותשובתו הייתה, " עכשיו אני מבין למה קוראים לזה
HOT DOG
..."!
