מודנה, עיר באיטליה הצפונית, במחוז אמיליה-רומניה. מודנה שוכנת בשוליו הדרומיים של עמק הפו, על הדרך הראשית, ויה אמיליה, ממילנו לחוף האדריאטי, החוצה במודנה את הדרך מהאלפים לליוורנו שעל חוף הים הטירני. מודנה משמשת מרכז מנהלי, מסחרי ותעשייתי לאיזור חקלאי פורה. חלק גדול מכלל העובדים מועסקים בתעשייה המייצרת ברזל, מוצרי מתכת, מכוניות, ציוד תעשייתי ומכונות חקלאיות. פרפרי המגורים ואזורי התעשייה של העיר החדשה מתפשטים מצפון ומדרום לעיר העתיקה מימי הביניים, הסנוייה מסביב לגרעין העיר הרומית. בעיר העתיקה אתרים בעלי ערך הסטורי ואמנותי: הקאתדרלה, שהוחל בבנייתה ב 1099 בסגנון רומנסקי ושעוטרה בפסלים ע"י ויליג'מו ממודנה; מגדל הפעמונים (גירלנדינה) שלה שהושלם במאה ה 14 ושמתנשא לגובה 100 מטר, מהיפים באטליה הצפונית; ארמון הדוכס מהמאה ה 17. במודנה מוזיאונים, שהחשוב בהם אסטנסה, בו אוסף עשיר של ציורים מתקופת הרנסנס וספריה בעלת יותר מ 8000 כתבי יד עתיקים. האוניסרסיטה, נוסדה ב 1180 וחודשה ב 1678

2הסטוריה

במקומה של מודנה היה יישוב עתיק של הבויים. הרומאים, שקראו למקום מוטינה, יישבוה ב 183 לפסה"נ באזרחיהם ונתנו לה מעמד של קולוניה. מוטינה שלטה על כביש הצפון החשוב ויה אמיליה. לידה ניצח ספרטקוס צבא רומי שיצא להכניעו. ב 43-44 לפסה"נ נכשל נסיונו של אנטוניוס לכבשה, ולידה הוכה מידי צבא אוקטביאנוס. מודנה נחרבה בפלישות ההונים והלאנגוברדים. שוקמה במאה ה 8, וב 891 העניק "הקיסר" גוידו מספולטו סמכויות-שלטון נרחבות להגמון של מודנה. ב 961 מינה אוטו הראשון את אדלברטו אצו מקאנוסה לרוזן מודנה ובית קנוסה שלט בה עד מות הרוזנת מטילדה ב 1115. בשנים 1288-1135 היתה מודנה קומונה עצמאית למעשה. ב 1168 הצטרפה לברית הערים הלומבארדיות שנלחמה בקיסר פרידריך הראשון. במאה ה 13 סבלה מודנה ממריבות חמורות בין סיעות הגוולפים והגיבלינים. תחילה שלטה בה סיעת הגיבלינים, אך לאחר ששכנתה בולוניה, שהיתה גוולפית, הביסה אותה ב 1249, השתלטו הגוולפים של מודנה והגיבלינים הוגלו ממנה. כדי לשים קץ למלחמות הפנימיות הפקידה מודנה ב 1288 את השלטון בידי אוביצו לבית אסטה, ומאז ועד 1859 שלט בית-אסטה, בהפסקות קצרות, בעיר. ב 1452 העניק הקיסר פרידריך השלישי לבורסו ד'אסטה את התואר דוכס מודנה ורג'ו. כשהועברה פרארה ב 1598 לרשות האפיפיור נעשתה מודנה לבירת בית אסטה. בשנים 1703-1707 ו 1734-1736 שלטו במודנה הצרפתים ובין השנים 1742-1748 האוסטרים. הצרפתים כבשוה שוב ב 1796 וב 1814 החזירוה לפרנצ'סקו החמישי, נצר לבית אסטה ולבית שליטי אוסטריה. שלטונו הרודני עורר התמרמרות רבה, שהפכה להתנגדות גלויה בימי בנו פרנצ'סקו החמישי. ב 1859 הצהירו נציגי מודנה על הצטרפותה למלכות פיימונטה-סרדיניה והדבר אושר במשאל עם ב 1860

3יהודים

התעודות הראשונות על יהודי מודנה הן מ 1025, אולם רק מ 1393 ידועה מושבה יהודית ניכרת במודנה, שבניה היו בנקאים יוצאי פרוג'ה, רימיני ופרמו. יהודי מודנה נהנו זמן רב מחסותם של בני אסטה. אמנם יהודי מודנה לא נחלצו מהשפלות הכנסיה ומהיסגרות בגטו החל ב 1638, אך הותר להם לעסוק במקצועותיהם, ואף בעסקי-ריבית, אשר נתקיימו רשמית עד 1767, זמן רב יותר מבערי-איטליה אחרות. על כן גדל מספר יהודי מודנה לכדי 3000 בדוכסות, מהם כ 1000 בעיר עצמה. מאישיה המפרוסמים יש להזכיר את אברהם יוסף שלמה גרציאנו (נפטר ב 1685), אהון ברכיה בן משה ממודנה, ובני משפחת מודנה, שהתיישבה בעיר כנראה במאה ה 14. לאחר כיבוש נאפוליאון שימש היהודי משה פורמיג'יני סנטור של הקהילה הציסאלפינית. יהודי מודנה היו בין מממני תנועת הקארבונארים והשתתפו בתנועת התקומה האיטלקית. בגבור הראקציה, סבלו ממעשי-דיכוי קשים וממיסים משפילים. ב 1861 קיבלו יהודי מודנה שוויון זכויות, בתוך שאר קהילות אטליה. ממחצית המאה ה 19 התחילה קהילת מודנה להצטמצם וכיום אין בה ישוב יהודי גדול

מקור: האנציקלופדיה העברית, הערך: מודנה