| |
JEWISH AND KOSHER ROME,
ITALY:
ROME:
shalom
:אודות
רומא2
בירת איטליה ומקום מושבו של האפיפיור, אשר בתחומה יש לו
מדינה משלו, מדינת הותיקן. רומא ממוקמת על גדות נהר הטיבר, כ-27 ק"מ מהים. רומא
נוסדה ככל הנראה עוד במאה ה-8 לפנה"ס. על פי האגדה היו מייסדי העיר האחים רמוס
ורומולוס, שבילדותם היניקה וגידלה אותם זאבה. ואכן, סמל העיר הוא זאבה המיניקה
שני ילדים. רומא גדלה והתפתחה, היתה לבירת הרומאים והרחיבה שלטונה תחילה על
סביבותיה, ואחרי כן על איטליה כולה. לבסוף חלשה על אימפריה עצומה, רומי. עד
היום מרובים ברומא שרידי מבנים היסטוריים, עדות לעצמתה בעבר. שער הנצחון שהקים
טיטוס אחרי נצחונו על יהודה, מבנים ופסלים מן הפורום הרומאי, אמות מים, מזרקות
הדורות, תיאטראות, והקולוסיאום הענק, בית שעשועים שנבנה במאה הראשונה לספירה
בשביל קהל של 70,000 איש. רומא היא מרכז נוצרי עולמי ובה מושב האפיפיור, ראש
הכנסייה הקתולית. לפיכך מרובים בה המנזרים והכנסיות. הגדולה בכנסיות רומא
והעולם כולו היא כנסיית פטר הקדוש ובה יצירות אמנות של גדולי האמנות האיטלקים.
רומא היתה לבירת איטליה המאוחדת רק בשנת 1870, ומאז התפתחה כעיר מודרנית בעלת
שדרות רחבות ומבנים מפוארים, כגון בנין השיש הלבן לכבודו של המלך ויקטור עמנואל
ה-2. כיום מהווה העיר מרכז מנהלי וכלכלי, צומת תחבורה ומרכז תרבותי. יש בה
אוניברסיטה חשובה, מוזיאונים ומכללות. בפרברי העיר התפתחה תעשיית מתכת, מכונות,
כימיה, זכוכית, קרמיקה ועוד
:רומי - אימפריה שצמחה מתוך הגרעין
של רומי העיר3
במרוצת 600 השנים האחרונות של העת
העתיקה הטביעה רומי על אזורים אלה חותם בל-יימחה. שפת האימפריה הרומית, לטינית,
היא מקורן של שפות אירופאיות רבות. גם הדת הנוצרית צמחה והתפתחה ברומי. ערכי
יסוד רבים בתרבות, בספרות, במדע ובטכנולוגיה, באורחות-ממשל ובתפיסה המשפטת
המודרנית מעוגנים בתרבות שפיתחה הגדולה באימפריות העולם העתיק
ראשיתה של האימפריה בעיירה שבמרכז
איטליה, אשר נוסדה לפי המסורת בשנת 753 לפנה"ס בידי רומולוס. סמוך לשנת 575
לפנה"ס הפכו הכפרים שעל שבע גבעות רומא לעיר אחת, היושבת במעבר הנוח ביותר על
נהר הטיבר, בנקודה בעלת חשיבות מסחרית וצבאית. שליטי רומא הראשונים היו מלכים
אטרוסקיים, שתחת שלטונם התפתחה, עד שבסוף המאה ה-6 לפנה"ס היתה לעיר הראשית בכל
אזור לטיום. אז גם חל שינוי גדול במשטר: המלך גורש ותחתיו נבחרו שני מושלים
לכהונה בת שנה אחת, הקונסולים. זאת היתה ראשית עצמאותה של רומא הלטינית. עד
ראשית המאה ה-3 לפנה"ס היתה מעורבת במלחמות ממושכות, בגלל עודף אוכלוסין ומחסור
בקרקאות. נצחונם החשוב ביותר של בני רומא בתקופה הההיא היה על העיר האטרוסקית
ואי, בשנת 396 לפנה"ס, שהביא להשתלטותה על אטרוריה הדרומית. בראשית המאה ה-4
הרחיבה תחומה לכדי 11 אלף ק"מר ומפסר תושביה גדל לכמיליון. הרומאים השתלטו על
דרום איטליה תוך מאבק בשבטי הסמניטים, שאירגנו שם ברית של ערי איטליה נגד רומא.
כשהגיעו הרומאים לעמות עם טרנטום, מושבה יוונית עשירה בדרום איטליה, הזעיקה זו
עזרה. פירוס, מלך אפירוס, בא לאיטליה בראש 20 אלף רגלים, 3000 פרשים וחיל פילים
גדול. רומא גייסה חייל גדול בערים שכבשה והכריזה עליהן על בעלות-בריתה. ב-280
לפנה"ס ניצח פירוס, אך אבדותיו היו כה כבדות, עד כי אמר: " עוד נצחון כזה
ואבדתי". מכאן הביטוי: "נצחון פירוס". כעבור שלוש שנים, בהתנגשות שנייה, הובס
פירוס. ב-272 לפנה"ס כבשה רומא את איטליה על בסיס מתן חופש לערים לכלכל
ענייניהן תוך התחייבות להעמיד לרשותה לוחמים לפי מכסות. כך יכלה לגייס במאה ה-3
כוח עצום בן 400 אלף איש
:הרפובליקה4
עם סילוק המלוכה נוצר משטר שהרומאים
כינוהו "רס-פובליקה" ומכאן המונח "רפובליקה", שפירושו קיליה בעלת משטר נבחר.
השירות הציבורי ברפובליקה התפתח במשך 300 שנה בערך. חלק מן המישרות נוצרו בשל
הצורך למנות בעלי תפקידים חדשים לרגל התרחבותה של רומא, ומאוחר יותר, בשל
התפשטותה על שטחים מחוץ לאיטליה. חלק מן המשרות נקבע מתוך מאבקים פנימיים, כמו
בין הפטריקים לפלבאים, יתרם נוצרו עקב שכלולים במערכת השלטון. באמצע המאה ה-3
לפנה"ס היה מבנה הרפובליקה כזה:
שני קונסולים, שנבחרו מידי שנה. הקונסולים לא
נהנו מזכויות מלכותיות והיו כפופים לחוק. תפקידם היה לנהל את הצבא, את מנגנון
השלטון ואת מערכת המשפט. לקונסול יכול היה להבחר אזרח מעל גיל 43, אשר מילא
קודם לכן תפקידים ציבוריים. אות למעמדו הנכבד היו 12 ה"לקטורים", שצעדו לפני כל
קונסול ובידיהם צרור-שבטים. משיצא הקונסול מתחום העיר או למלחמה היו מצרפים
לשבטים(סמל סמכות הענישה) גרזן, כאות לסמכותו הצבאית.
דיקטטור, או שליט יחיד, שמונה בידי הקונסולים בשעת חרום. סמכויותיו היו
בלתי מוגבלות, אך מינויו היה לחצי שנה בלבד. לפניו צעדו עשרים וארבעה לקטורים,
אות לסמכות השווה לזו של הקונסולים. הסנט, היא
מועצת הזקנים, שבה השתתפו ראשי המשפחות האצילות, 300 במספר, כולם בעלי ותק
בתפקידים בכירים. תפקיד הסנט היה לייעץ לשליטים, אך סמכויותיו היו נרחבות
והקיפו הכרזת מלחמה, כריתת בריתות, חקיקה, ענייני דת, כספים ומיסוי. ההחלטות
בסנט נתקבלו, ממש כמו היום, לאחר ויכו והצבעה. עד המאה ה-1 לפנה"ס היה הסנט
הגוף המדיני החשוב ביותר ברומא. טריבונים: עקב
המאבק בין פטריקים לפלבאים, נוצרה משרה זו, שבעליה היו אמורים לייצג את השכבות
העממיות והיו רשאים לבטל מעשי קונסולים על סמך זכות הוטו. בתחילה היו ארבע
טריבונים ולאחר מכן עשרה. הם נחשבו לקדושים ואסור היה לחבשם בכלא או להכותם נפש.
פרטורים: פקידים בכירים, בעיקר בתחום השיפוט.
מספרם היה שניים, אחד טיפל באזרחים ואחד בזרים. צנזורים:
שני פקידים בכירים, שהיו עורכים את מרשם התושבים (הצנסוס) לפי הרכוש שבעדו
שילמו מיסים. בהתאם למפקדים אלה היו קובעים את מעמדו של אזרח. בעוד שממלאי כל
המשרות האחרות נבחרו לשנה, נבחרו הצנזורים לחמש שנים.
קווסטורים: פקידים שעסקו תחילה בחקירות משפטיות, ובמרוצת הזמן בענייני
כספים. אדילים: בתחילה היו אלה פקידים במקדש אלת
התבואה ואחרי כן עוזרי הטריבונים בביצוע מאסרים וגזרי דין-מוות, בפיקוח על
המחירים בשוק, בבנייה הציבורית, ביבוא תבואה ובארגון חגיגות עממיות. ארבע עצרות
היו נהוגות ברומא: אספת הקוריות, שחשיבותה פחתה והלכה; אספת הצנטוריות,
שהיתה החשובה מכולן: בחירת קונסולים, פרטורים וצנזורים, החלטות על מלחמה ושלום
ואשור פסקי-דין מוות. אסיפת השבטים, שבחרה בקווסטורים ובאדילים ואישרה גזרי דין
של קנסות גבוהים; אסיפת הפלבאים, שהחלטותיה היו מקבלות תוקף של חוק ושבחרה
בטריבונים. במושגי הזמן העתיק נחשב המשטר ברומא ליציב וטוב, אולם זאת למראית
עין בלבד. שכן הרפובליקה התמוטטה במאה ה-1 לפנה"ס ופינתה מקומה לקיסרות
:הקמת האימפריה5
במחצית המאה השלישית החלה התפשטות רומא
לשטחים שמחוץ לאיטליה. תוך מאתים שנה היתה לאימפריה, שמושבותיה חבקו את הים
התיכון ממזרח וממערב. יש גורסים, שברומא לא היו בעצם כוונות לכונן אימפריה;
התעצמותה היא שגרמה לכך, שתחוש לעזרת בעלות-בריתה, כל סיוע כזה גרר אחריו נצחון
והרחבת גבולות. אחרים טוענים, כי חוגים מרכזיים ברומא נקטו מדיניות של התפשטות
מלכתחילה. שוב אחרים מציינים, שעד המאה השנייה לא ננקטה כל יזמה להתפשטות, ורק
בתקופה זו החלו הרומאים במלחמות יזומות. רבים החוקרים המצסיעים על כך, שכוחה
הצבאי של העיר היה הגורם המרכזי בהצלחתה, ומוסיפים, כי היא השכילה לאחד את
איטליה תוך מדיניות נבונה כלפי שאר השבטים. דבר שהוסיף לעצמתה הצבאית והמדינית
כאחת. הסטוריונים רבים גם מדגישים את חולשתו של העולם ההלניסטי ( היווני), ששקע
במאבקים בלתי-פוסקים לאחר מות אלכסנדר מוקדון, דבר שסייע לעליית קרנה של רומא.
בשנת 264 לפנה"ס פרצה התמודדות צבאית בין רומא לקרתגו. זו המלחמה הפונית
הראשונה. המערכות ביבשה לא הביאו לכלל הכרעה, ועל כן הוחלט ברומא להתמודד עם
קרתגו בים. העיר הצפון-אפריקאית היתה המעצמה הימית החזקה והמנוסה ביותר בתקופה
ההיא, והיה על הרומאים לרכוש את שיטות הלחימה הימית ובניית צי תוך כדי מאבק. הם
הצליחו בכך. ב-241 ויתרה קרתגו על סיציליה ולאחר מכן השתלטה רומא על סרדיניה
וקורסיקה ועל שטחים בעמק הפו. המלחמה הפונית השייה פרצה לאחר שחניבעל, המצביא
הפוני, התערב בבעיות פנים של העיר סגונטום בספרד, שהיתה מחוץ לתחום השפעת קרתגו
על פי חוזה משנת 226 לפה"ס. פעילות זו של חניבעל הביאה להכרזת מלחמה. הוא לא
המתין למתקפה הרומית ויצא עם צבאו ופיליו לאיטליה תוך שהוא חוצה את הרי האלפים
במסע מפרך. 15 שנים שהה חניבעל על אדמת איטליה, כשהוא מביס את רומא פעם |