חג הביכורים הוא זמן מתן תורתנו. חוגגים אותו בו' בסיון, ביום גמר הספירה של שבעה שבועות ממחרת יום ראשון של פסח. זהו יום החמישים לספירת העמר. התורה ציוותה: "שבעה שבועות תספר-לך, מהחל החרמש בקמה...ועשית חג שבועות" (דברים ט"ז, ט'-י'). ובספר ויקרא כתוב: "וספרתם לכם ממחרת השבת, מיום הביאכם את אמר התנופה, שבע שבתות תמימות תהיינה, עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמישים יום" (כ"ג, ט"ו-ט"ז). המילים "ממחרת השבת" עוררו מחלוקות בזמנים שונים בדבר היום שבו מתחילים את ספירת חמישים הימים, שהאחרון שבהם הוא חג השבועות. פ 

הצדוקים והשומרונים (ובתקופה מאוחרת יותר-גם הקראים) ספרו חמישים יום ממחרת השבת ממש: יוצא, שאם מתחילים את הספירה מיום א' בשבוע-חג השבועות יחול גם הוא תמיד ביום ראשון לשבוע. הפרושים סברו לעומת זאת כי "ממחרת השבת" פירושו ממחרת יום ראשון של חג הפסח. הם פרשו את המילה "שבת" בביטוי זה במשמעות: כל יום חג. לפיכך, לפי חשבונם של הפרושים, חג השבועות יחול תמיד בו' בסיון, (חמישים יום מט"ז בניסן, שהוא מחרת יום א' של פסח). רוב רובו של העם היהודי חוגג לפי זה, בהתאם למסורת שבתלמוד, בשישי לחודש סיון ובתפוצות-שני ימים: בשישי ובשביעי בו.  פ

 כבר בימי התלמוד ראו אבותינו בחג השבועות לא רק חג מחגי הטבע, אלא גם חג הקשור למאורע ההיסטורי הגדול בחיי עם ישראל: קבלת התורה על ידי האומה לרגלי הר סיני. מכאן, "יום חג של שבועות-זמן מתן תורתנו". בימי גלותו, בהיותו מרוחק מארצו ומנותק מאדמתו, לא יכול היה העם לחוג את חג השבועות אלא כיום מתן התורה. שבתה שמחת הקציר ובטל יום הביכורים ונשאר רק זכרון הגדודים במדבר וקבל התורה. אך עם התחדשות תקומתה של האומה במולדת, נתחדשו גם המנהגים הקשורים בחג הביכורים. ומשהחלו שדות ישראל וגניה להניב תבואה ופרות, חזרנו לחוג בישובים החקלאיים את חג הביכורים, כשהוא מלווה טקסים ססגוניים, מופעי זמרה ומחול. פ

הבאת הביכורים2

לענין הביכורים מוקדשת במישנה, בסדר זרעים, מסכת שלמה ושמה "ביכורים". לפי פשוטו של מקרא חייבים להביא ביכורים "מראשית כל פרי האדמה" (דברים כ"ו, ב'), היינו מן התבואה ומפרות האילן. אבל אמרו חכמינו, שאין מביאים ביכורים אלא משבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל. כזכר להבאת הביכורים נהגו בכל הדורות להביא בחג השבועות לבתי-ישראל ולבתי-כנסת אילנות, פרחים וירק. פ

מגילת רות3

בחג השבועות נוהגים לקרוא מגילת רות:  לפי המסורת, דוד המלך, שהוא מצאצאי רות, נולד בחג השבועות. במגילת רות אנו גם מוצאים תיאורים מחיי האכרים בימי הקציר וכן מסופר בה כיצד דבקה רות המואביה בעם התורה. פ

מקור: אנציקלופדיה אביב, כרך 16, עמודים 3491-3492