|
|
|
|
| |
מחשבות
בכתיבה רמה
מאת:
מודי יוגב
אודות
מודי ז"ל
בימים
אלה, כשמצב
הכלכלי / חברתי
כל כך קשה,אני
שואל את עצמי,האם
גם בין
החברים
בפורום
נמצאים
אנשים
הלכודים
במערבולת
סוערת של
השרדות,קשיי
פרנסה,וקושי
נפשי
להתמודד עם
החיים.פ
מנסיוני,
אני
יודע שכאשר
אדם נקלע
לבעיות
כלכליות,
נעלמים כל ה"חברים"פ
שמא ידבק בהם
משהו מקשיים
אלה. למדתי
שאם מנערים
אדם מת
ומכיסו נופל
חבר אחד, הוא
אדם מאושר.פ
האם
אנחנו טובים
רק לצחוקים?
למפגשים
חברתיים
עליזים? ל"דחקות"פ?
האם אנחנו
צריכים
ויכולים
להתעלם מן
ההנחה, שגם בפורומנו
זה, הנחמד (ואני
לא ציני), יש
אנשים אשר
אינם יכולים
לעצום עין
בלילה, עקב
הדאגה למחר?
האם אין
אנשים ש"בורחים"פ
אל הפורום,כדי
להסיח דעתם
מן
ההתמודדות
של היום יום?פ
אני
רק יכול
לקוות פ(אבל
לא מאמין)פשאין
בקרבנו כאלה.
אם כן יש
בקרבנו כאלה,
בואו ונפתח
אליהם את הלב.
רובם של
האנשים
המתמודדים
עם קשיים אלה,
הם בודדים עד
להכאיב, גם אם
הם מוקפים
באנשים. נכון,אף
אחד לא שש
לספר ולדבר
על בעיותיו
שלו, אבל
הבדידות הזו
הורגת. לאן
נעלמה החמלה?פ
האם
נמשיך לצקצק
בלשוננו
כאשר אנו
שומעים על
מקרים
מחרידים
ונמשיך את
יומנו, כאילו
זה לא יקרה
בחצרנו?
לפעמים,כל מה
שאדם זקוק לו,
זו אוזן קשבת,
אמפטיה,תחושת
שותפות, ולא
רק למנגל,
להושיט יד
וללוות בתוך
הרע של האחר.פ
ייתכן
שאני סתם
מתפלסף, אבל
הייתי שם.
ותאמינו לי,
ריח הזבל, הוא
לא ניחוח
חציר.פ
http://www.radio-yasoo.co.il/forum/index.php?showtopic=7653
|
|
