ילדים במרפאה הוטרינרית
ד"ר אבי ליליאן
אודות המחבר

עובדה ידועה כי מרבית הילדים נמשכים לבעלי חיים, ולנושאים הסובבים אותם. לפיכך, המרפאה הוטרינרית השכונתית מהווה לא מעט אבן שואבת לילדים רבים, הרואים בה את נציגות של עולם הטבע והחי בתוך העיר הרועשת והסואנת. 

לילדים המתגוררים במושבים ובקיבוצים,  חיות משק ופינות חי הנן דבר מובן מאליו, אולם לילדים העירוניים, המגע והמראה של בעלי חיים הוא נדיר יותר, אם מוציאים מחשבון זה את הכלבים והחתולים. 

מחזה שכיח למדי, מדי יום ביומו לראות ילדים מצמידים את פרצופם הקטן על החלונות של המרפאה , מבחוץ, בכדי להתבונן בלקוחות ובפציינטים הממתינים בחדר הקבלה. 

הדבר נכון שבעתיים אם בסמוך למרפאה ישנה מספרה לחיות מחמד, אז הילדים עשויים להישאר  זמן ממושך, מרותקים להתרחשות המעניינת שבפנים. 

במיוחד הדבר נכון בילדים אשר אין להם חיות מחמד בסביבת מגוריהם.

מרפאתנו נמצאת על גבול ר"ג בני ברק, לא רחוק משכונות חרדיות, ולא פעם אנו רואים ילדים חרדים מתבוננים בשקיקה ובעיניים גדולות במתרחש במרפאה. 

תופעה נוספת, מבורכת וחביבה בעיני, הקשורה בילדים היא נושא האיסוף של חיות פצועות וחולות מן הרחוב והבאתן לרופא הווטרינר.

אני מניח כי אין מרפאה וטרינרית בישראל שלא חוותה נושא זה.

לעיתים נכנסת חבורה רועשת של ילדים למרפאה, כולם צווחים בהתרגשות ומתגודדים סביב ילד/ה אחד הנושא בידיו בדחילו ורחימו בעל חיים פצוע ומפרפר. 

לרוב מדובר בגוזל כלשהו שנפל מן העץ, מרביתם גוזלי צוצלות, וחלקם דרורים, אולם יצא לי כבר לטפל בלא מעט גוזלים אסופיים ממגוון רחב של בעלי כנף, חלקם שכיחים למדי וחלקם נדירים ביותר. בין היתר טיפלנו בגוזלי עורבים, עורבנים, סיסים, שרקרקים, בזים, תנשמות ועופות בר נוספים, כמו גם בפליטי תרבות מעופפים כגון דררות, תוכי ג'קו, מאיינות ודומיהן. 

עקב העובדה שמרפאתנו מצויה ברמת גן , לא רחוק מן הספארי, קרה כבר לא מעט כי הוזעקנו לטפל או שהביאו למרפאה "בורחי ספארי" כגון טווסים, ברווזים, ארנבונים, תרנגולים ופעם אפילו עז בר שנמלטה ומצאה מסתור במוסך של משפחה רמת גנית... 

בכל המקרים אני נותן לילדים להתבונן בתהליך הבדיקה, עם כפפות כמובן, בכדי לחנך את הילדים על החשיבות שבמניעה ממחלות זואונוטיות. אנו מאשפזים תדיר חיות אלה, חלקן הקטן לא שורד, לצערנו, אולם מרביתן מתאוששות לאחר קבלת מזון , נוזלים ומנוחה, ואז אנו מחליטים האם לשחרר אותן או להעביר אותן לספארי, שם יש מרכז הצלה לבעלי כנף פגועים, וליונקים אסופיים. 

לעיתים קורה שאחד הגוזלים עובר החתמה על הצוות המטפל, בד"כ עליי. פעם הוחתמתי ע"י עורבני צעיר, שנהג לעמוד על כתפי הימנית, אכל מזון חתולים בהנאה רבה, ונהג לבצע תרגילי אווירובטיקה מרהיבים מעל ראשי, לצהלתם והנאתם של הילדים מסביב. 

ילדים מרבים גם להביא למרפאה גורי כלבים בודדים שנמצאו נטושים ברחבי העיר, שלא לדבר כלל על דליים שלמים של גורי חתולים, עצומי עיניים, ועדיין עם שאריות של חבל הטבור בבטנם, המובאים תדיר למרפאה מתוך תקווה תמימה שאנו מסוגלים לתת מזור , לטפל ולהאכיל כל אחד ואחד מהם. 

אחת ה"בעיות" הקשורות בילדים הנה העובדה שהם לא מבינים את הקשר בין עבודתו של הווטרינר למשכורתו של הווטרינר...

מבחינת הילדים פ(וגם מבחינת חלק מהוריהם)פ הווטרינר הוא מין קדוש כזה, אוהב חיות, שכל רצונו בחיים הנו להציל חיות ממוות, וכל קשר בין תכונה נאצלת זו לבין פרנסה הוא תמוהה ביותר. 

במיוחד הדבר נכון בחיות מחמד שעלותן הכלכלית קטנה בהרבה מעלות הטיפול בהן.

למשל, כאשר אני מטפל באוגר חולה, במיוחד באוגר סיבירי קטן, שעלותו כ-20 ₪, לא מובן לילד כלל מדוע אנו אמורים לגבות מחיר של ביקור במרפאה שעלותו פי עשרה!! 

זה לא משנה כלל אם נסביר שמבחינתנו הבדיקה והטיפול בכלב גדול שווה בזמן ובערך לטיפול באוגר קטן. כלומר, אין קורלציה בין עלותו של הטיפול לבין גודלו של בעל החיים.

במיוחד הדבר נכון אם מגיע בע"ח קטנטן עם רגל שבורה, אז צריך לצלם אותו ברנטגן, לטשטש אותו, לקבע את רגלו ואולי אף להחדיר פין תומך זערורי לרגל השבורה, דבר שהוא קשה יותר לעשייה בחיה קטנה מאשר בגדולה. 

במקרים כאלה עלות הטיפול עשויה להגיע למאות שקלים, לתדהמתם הרבה של הילדים והוריהם.

בכדי להימנע ממצבים מביכים, אני נוהג להסביר לילדים ולהורים במדויק את עלויות הטיפול, לפני הפרוצדורה, ומבצע אותה לבסוף רק לאחר קבלת הסכמתם המלאה. 

לכל אלה מביניכם הקוראים המתעתדים לעסוק בפרקטיקה וטרינרית, ראוי גם שתכירו תופעה נוספת הקשורה בילדים במרפאה הוטרינרית.

אני מתכוון לכך שלא מעט הורים שולחים את ילדיהם למרפאה יחד עם חיית המחמד מתוך כוונה סמויה שהווטרינר לא יגבה תשלום במידה ומדובר בילדים.

לצערנו זה קורה לא אחת, שמגיע ילד קטן למרפאה עם כלב או חתול או בע"ח אחר, ממתין  לתורו, נכנס לווטרינר ומבקש שיבדקו את הכלב או שיבצעו בו חיסון או תילוע או טיפול אחר כלשהו. 

מניסיון רב שנים אני כבר מזהה תופעה פסולה זו. ראשית, מדובר בטיפול רפואי, על כל ההשלכות הקשורות בכך, ואין זה יאה להטיל משימה זו על ילד/ה קטן. שנית, במרבית המקרים ההורים שולחים את הילד ללא כסף נלווה , מתוך כוונה ברורה שלא לשלם, או למצער לדחות את התשלום לאיזשהו עתיד מעורפל ומרוחק. הורים שנוהגים כך יוצאים מנקודת הנחה שלא נוכל לעמוד מול פרצופם המתוק של ילדיהם, וניתן את הטיפול ללא קשר לעלויותיו הכלכליות. 

במקרים כאלה אני מבקש מן הילד את הטלפון של ההורים, מתקשר אליהם, ומבקש מהם בנימוס שיואילו בטובם להגיע למרפאה עם חיית המחמד ועם הילד אם רצונם בכך.

אני גם מוסיף שממש כפי שלא היו שולחים את הילד לבד למוסך או לבנק או אפילו לקופ"ח עם אחותו הקטנה, כך אין זה יאה לשלוח ילד לווטרינר עם חיית המחמד המשפחתית. 

אספקט נוסף של הקשר בין הווטרינר לילדים, דווקא חביב למדי לטעמי, הינו הליווי של עבודות מחקר בית ספריות לילדים בכיתות השונות.