כלבי נחייה לעיוורים
ד"ר אבי ליליאן 
אודות המחבר

 בתקופה בה למדתי באונ' ת"א, לקראת סיום התואר הראשון בשנת הלימודים השלישית, היה צורך להגיש שתי עבודות סמינריוניות לסיכום ה BSC .

באותה עת, כללה הפקולטה למדעי החיים 4 מגמות: זואולוגיה, בוטניקה, ביוכימיה וביולוגיה מולקולארית. כל סטודנט היה צריך לבחור בשתיים מתוך מגמות אלו ולהגיש עבודה בהתאם. קיבלנו מכל מרכז מגמה רשימה של כ-200 נושאים, מתוכם היינו צריכים לבחור את נושא העבודה. אני בחרתי מראש לעסוק בזואולוגיה ובבוטניקה.

במשך התואר הראשון עבדתי כעוזר מחקר של פרופ' יוסי טרקל מהמחלקה לזואולוגיה ופרופ' יקי פרידמן מהמחלקה לבוטניקה בתחום האתנו-פרמקולוגיה, בבדיקה של "תרופות סבתא" ממגזרים שונים, האם יש בהן ממש.

אני למשל בדקתי השפעה של צמחי מדבר על רבייה ביונקים, ולפיכך העבודה הסמינריונית שלי עסקה בתחום זה, שהיה בעצם שילוב של בוטניקה ובעלי חיים.

בתחום הזואולוגיה נתקלתי בבעיה כיוון שאף אחד משלל הנושאים המוצעים לא משך את ליבי ולא עניין אותי לחקור אותו.

באחד הימים, ירדתי מהאוטובוס בכניסה לאוניברסיטה ברחוב איינשטיין ברמת אביב, והבחנתי בערימה של ספרים שהייתה מונחת בסמוך לשער האוניברסיטה, בהמתנה לפינוי של משאית הזבל העירונית. מסתבר שהספרייה האוניברסיטאית עשתה "ביעור חמץ", והשליכה כרכים פגומים רבים.

בסמוך לראש הערימה הבחנתי בספר קטן, פתוח במרכזו, ובו תמונה של איש עם כלב זאב. הדף התנפנף ברוח החזקה ועמד להיתלש. ניגשתי לערימה ושלפתי ממנה את הספרון. הסתבר לי שזה היה ספר ישן על חלוצי מאלפי הכלבים בישראל בשנות טרום המדינה ובראשיתה.

לקחתי את הספר עימי, ובהפסקה הבאה בלימודים השתרעתי על הדשא ועיינתי בו ביסודיות. שמרתי את הספר אצלי שנים רבות אחר כך , אולם לצערי הלוויתי אותו לידיד לפני מספר שנים, ומאז אבדו עקבותיו. ( אם מישהו מן הקוראים במקרה מחזיק בו , אבקשכם להחזירו אלי בהקדם...)

הספר עסק בבני זוג מופלאים, רודולף ורודולפינה מנצ'ל, אשר עסקו בגרמניה באילוף כלבים ובחקר הפסיכולוגיה וההתנהגות של בעלי חיים בכלל, וכלביים בפרט.

אם זיכרוני אינו מטעה אותי, סופר שם שפרופ' רודולפינה מנצ'ל  הייתה היהודייה היחידה אי פעם שקיבלה אות הערכה על עבודתה מן המשטר הנאצי!

לפני פרוץ המלחמה העולמית השנייה הספיקו בני הזוג לעלות ארצה, ועסקו באילוף כלבים מקצועני עבור ארגון "ההגנה".  בשנות ה-50 הם הקימו באזור הקריות סמוך לחיפה בית ספר לכלבי נחייה לעיוורים.

מ- 1953 ועד 1970 הכשירה דר' רודולפינה מנצל, פסיכולוגית ומאמנת כלבים, כלבי נחיה במטרה לעזור לעיוורים בארץ לשפר את ניידותם ולנהל חיים נורמאליים ככל האפשר. כאשר נפטרה, לא נמצא איש שימשיך בפועלה. ישראל נותרה ללא כל מרכז לאימון כלבי נחיה, אך עם הרבה עיוורים, אזרחים ונפגעי צה"ל. את הבעיה פתרו, במידה מסוימת, ע"י שליחת ישראלים עיוורים למרכזים כאלה בחו"ל.

אך היה זה פתרון חלקי בלבד. מיתרון זה יכלו ליהנות רק עיוורים שמצבם הגופני טוב, ששליטתם באנגלית שוטפת, ושיכלו לעזוב את משפחותיהם לתקופה בת חודש ימים ויותר. רבים, שלא ענו על הדרישות הנ"ל, נשארו מאחור. אפילו ברי המזל שקיבלו בחו"ל כלב נחיה, גילו שזה לא היה המענה האידיאלי לצורכיהם: אם בשלב מאוחר יותר התעוררה בעיה כלשהי עם הכלב, לא היה להם לאן לפנות.

 לאחר שקראתי את הספר עד תומו, הושפעתי ממנו עמוקות, פניתי לפרופ' היינריך מנדלסון הדגול, ראש וראשון למורי הזואולוגיה העבריים בארץ ישראל באותה עת, ומי שהיה אביהם הרוחני של כל המרצים שלי לזואולוגיה, וביקשתי ממנו לעשות עבודת מחקר בתחום אילוף כלבי נחייה לעיוורים.

הוא ביקש מעט זמן למחשבה, ולפיכך קבענו שניפגש בערב בגן הזואולוגי של האוניברסיטה. בזמן הפגישה טיילנו בין כלובי הדורסים ואני סיפרתי לו כי בכוונתי ללמוד וטרינריה בתום התואר הראשון, בחו"ל או בארץ.

הוא סיפר לי כי בצעירותו למד רפואה וזואולוגיה בגרמניה, אז לימודי הווטרינריה לא נפרדו מלימודי הרפואה, ורק בתום הלימודים אנשים למדו וטרינריה כהתמחות ברפואה.

לפיכך הוא עצמו חשב לעסוק ברפואה וטרינרית בישראל בראשית שנות השלושים, עם הגיעו לפלשתינה. כבר אז אמרו לו כי אין פרנסה במקצוע זה בארץ...

הסתדרות הרופאים הוטרינריים בארץ ישראל מנתה אז 6 וטרינרים בלבד (!), והם הגנו בקנאות רבה על משלח ידם, ולא אבו כנראה לשלב מצטרפים חדשים לגילדה ( לא הרבה השתנה בתחום ב-70 השנים האחרונות...)

לפיכך, פרופ' מנדלסון הצעיר החל לתור את הארץ לאורכה ולרוחבה ולעסוק במחקרים זואולוגיים. הוא היה בין המקימים של הגן הזואולוגי באבו-כביר, שהיווה את התשתית להקמתה של אוניברסיטת תל אביב כולה.

בכל אופן, בקשר לסיבה העיקרית לפגישתנו, אמר לי הפרופסור הנכבד, כי הוא התייעץ עם הנהלת הפקולטה והוחלט, לפנים משורת הדין לאפשר לי לעשות עבודה בנושא שלא כלול ברשימה המוצעת, אלא שעלי להבין כי אין כל ידע בנושא אילוף כלבי נחייה לעיוורים בישראל , ולפיכך לא אוכל להיעזר באמצעי הלימוד המקובלים, ויהיה עליי להשיג את החומר הרלבנטי בכוחות עצמי.

הסכמתי לתנאים אלה, ולמחרת התחלתי במאמצים לביצוע המטלה. מדובר להזכירכם בתקופה ללא אינטרנט.

 לפיכך פניתי בתחילה למספר שגרירויות של מדינות שונות כגון ארה"ב, אנגליה, אוסטרליה דרום אפריקה ואחרות, קיבלתי מהם כתובות של בתי ספר לכלבי נחייה לעיוורים ושל עמותות וארגונים שונים בחו"ל העוסקים בתחום. כתבתי לכולם מכתב אחיד בו ביקשתי חומר כתוב