טרנטו,
עיר בצפון
איטליה,
בעמק נהר
אדיג'ה
באלפים.
בטרנטו
עוברת אחת
הדרכים
הבין
לאומיות
החשובות,
המחברת את
איטליה
וחוף הים
התיכון עם
אירופה
המרכזית
דרך מעבר
ברנר. בעיר
שרידי
ביצורים
רומיים
ובניינים
מימי
הביניים
והרנסאנס,
ביניהם
קאתדראלה
מפוארת מן
המאות ה12-13,
בית העיריה
מן המאה ה12,
הטירה
האדירה של
ההגמונים-הנסיכים
מן המאות ה13-16
ועוד
ארמונות
וכנסיות.
פרנסת העיר
על עיבוד
הענבים,
הפירות
והירקות
שמן העמקים
הפוריים
שמסביבה,
ועל הסחר
בהם, וכן על
תעשיית
טכסטיל,
עיבוד שיש,
ייצור כלי
חרסינה
ותעשיית
מתכות. בתי
החרושת
מונעים
בכוח חשמלי
המופק
מתחנות שעל
הנהרות
והנחלים
בהרים. ענף
חשוב
בכלכלת
העיר היא
התיירות,
הנמשכת אל
העיר בשל
הנוף
והעתיקות
טרנטו
היתה תחילה
יישוב רטי
או קלטי.
הרומאים
הקימו בה את
העיר
טרידנטום,
שהיתה מבצר
להגנת
איטליה מן
הצפון. מן
המאה ה4
ואילך היתה
מושב הגמון
נוצרי. לאחר
התהפוכות
של ימי
הביניים
הקדומים,
שלטון
אוסטרוגותי,
לאנגובארדי
ופראנקי,
נכללה ב934
בקיסרות
הגרמנית, וב1027
היתה
לבירתה של
נסיכות
ששליטה היה
ההגמון.
השלטון
הכנסייתי
נמשך עד 1803,
אלא שמן
המאה ה14
ואילך היתה
הנסיכות
שרויה
למעשה
בחסותה של
אוסטריה. עם
ביטול
השילטון
החילוני של
ההגמון ב1803
סופחה
טרנטו
לטירול
האוסטרית. ב1809
נכללה
במלכות
איטליה
הנאפוליונית,
וב1815 הוחזרה
לאוסטריה
והיתה בידה
עד 1918. היא
היתה מרכז
תנועת
האירדנטיות
האיטלקית,
עד שאוחדה
עם איטליה
אחרי מלחמת
העולם
הראשונה
Jews
in Trentoיהודים
בטרנטו
יהודים
בטרנטו
נזכרים מן
המחצית
הראשונה של
המאה ה14
ואילך.
תקנות
הריבית של
יהודי
טרנטו
שימשו
דוגמה
לסדרי
הבנקאות
היהודיים
שהונהגו
בתקופה זו
גם במקומות
אחרים
בטירול.
בריווא די
טרנטו
הסמוכה
נתקיים
דפוס עברי
בשנים 1558-1562,
ונדפסו בו
למעלה מ30
ספרים
Simoninoעלילת
הדם - פרשת
סימונינו
ב1475 אירעה
בטרנטו
עלילת דם,
שלה משמעות
מיוחדת:
הנזיר
הפראנציסקני
ברנרדינו
דה פלטרה
הטיף לפני
הפסחא נגד
היהודים
והגיד מראש
שבקרוב
יתגלו
פשעיהם
ברבים,
וימים
אחדים לאחר
מכן נמצאה
גופתו של
תינוק
נוצרי ליד
ביתו של ראש
קהילת
טרנטו. בני
הקהילה
נאסרו, ו17 מהם
עונו
שבועיים
ברציפות עד
ש"הודו"
ברצח הילד
לשימוש
בדמו לצרכי
הפסח. אחד
המעונים מת
בבית הסוהר, 6
הועלו על
המוקד,
ושניים
שהתנצרו,
נערפו. לאחר
התערבות
האפיפיור
סיכסטוס
הרביעי
הופסקו
ההליכים
המשפטיים
באופן זמני,
אך שליח
האפיפיור
שחקר את
המקרה וסתר
את מסקנות ה"חקירה",
נאלץ לעזוב
את טרנטו
בגלל איבת
ההגמון
וההמון
המוסת.
המשפט חודש,
ועוד חמישה
יהודים
הוצאו
להורג. לאחר
מכן הצדיקה
ועדת-חקירה
אפיפיורית
את מעשה
העלילה,
והאפיפיור
אף אישר
שהמשפט "נערך
כחוק" בשנת 1478
רכוש
הנרצחים
החרם ועל
היהודים
נאסר לבוא
בגבולות
העיר, איסור
שעמד בתקפו
עד המאה ה18.
הילד ההרוג
הוכרז מטעם
הכנסייה כ"מבורך".
העלילה
היכתה גלים
הרבה,
ושימשה
חומר להסתה
אנטי-יהודית
באיטליה
ומחוצה לה.
פולחן "הילד
הקדוש
סימון,
שעונה
ונהרג בידי
היהודים",
קויים
בטרנטו עד
שבוטל ע"י
הוותיקן
באוקטובר 1965
שלמה לוי,
בן הדור של
המאורע,
חיבר קינה
על הרוגי
טרנטו
מקור:
אנציקלופדיה
עברית כרך י"ט,
עמודים 41-42
The “Simonino”
Affair: the 500 Year Blood Libel Against the Jews of Trento, Italy
More than five hundred years ago, the Jewish
community of Trent was victimized by the accusation of ritual murder.
It began on March 23, 1475, when a two and a half year old boy from
Trent, named Simon Unferdorben, wearing a black or grayish-black coat
disappeared. It was during the holy feast days of Passover, and the
accepted belief existed among Christians in those days that Jews
kidnapped Christian children, killed them and used their blood to bake
“matzot”. On March 26, the little boy was reportedly found in a
ditch at the house of Samuel, the leader of the Jewish community.
Simon’s death was very rapidly blamed on the Jews of Trent, and it
was not very long before it was used as a justification for their
persecution.
The investigation and the ensuing trial were
based on lying witnesses, inaccurate testimony and confessions
extracted under torture. Both were clouded under prejudice. As a
result of the trial, the accused Jews were burnt at the stake, and
some that accepted conversion were executed. The incident had
repercussions throughout Europe and led to further waves of
persecution. In parallel a religious ritual developed around the
child, Simon, who was portrayed as a martyr. A procession was held
every ten years until 1965, when the Archbishop of Trent consented
to its cancellation in the context of the “Concilio Vaticano II”.
The blood libel against the Jews of Trent was
neither the first nor the last in the long series of anti-Jewish acts
in Europe. It highlights a history of persecution and victimization of
a nation for no justifiable reason. The fact that this is a continuing
picture throughout Jewish history forces us to confront past incidents
of this kind and inform ourselves of the events, the implications and,
above all, the truth.
Source: http://www.cri.haifa.ac.il/simonino.html
|
|